כתב הרמב"ם (אישות פ"ד ה"ו בא"ד), "המקדש בפסולי עדות של תורה אינה מקודשת. בפסולי עדות של דברי סופרים, או בעדים שהם ספק פסולי תורה, אם רצה לכנוס חוזר ומקדש בכשרים, ואם לא רצה לכנוס צריכה גט ממנו בספק וכו'". וכן פסק המחבר בשלחנו (אהע"ז סמ"ב ס"ה).

ויעויין ב'רשימות' (חוברת קס) מה שהביא כ"ק רבינו זי"ע קושיית אדמו"ר הצ"צ (שו"ת אה"ע סקכ"ד), דבשבועת העדות מדאו', פטורים פסולי עדות מדרבנן, וע"כ הר"ז משום דאינם נחשבים לעדות גם מדאו' אחרי שפסולים הם מדרבנן, וא"כ מדוע פסקינן בקידושין (כנ"ל) דצריכה גט מספק כשנתקדשה בפסולי עדות מדרבנן?

ומתרץ רבינו (מיוסד על דברי הצ"צ שם), "דפסולי עדות דרבנן, היינו שאמרו רבנן שלא יתחשבו עם עדותן, אבל לא שנשתנה עצם האדם (כמו שנשתנה ע"י שנעשה קרוב ע"י נישואין שנשתנה העצם). ולכן בשבועת העדות שכל ענינם רק בירור, וזה שללו מהם [ע"י שרבנן פסלו אותם מלהעיד – המעתיק], שוב אין נשאר כלום, ואין עליהם שם עדות כלל. משא"כ בקידושין שנוכחיותם פועלת [משום שגדר עדי קידושין הוא 'לקיים' הדבר ולא לברר – המעתיק], ועצמותם לא נשתנה".

והנה, ע"פ ביאורו של רבינו, לכאו' צלה"ב לאידך גיסא: מדוע אינה מקודשת גמורה כשנתקדשה בפסולי עדות מדרבנן? הרי העדות נפסלה רק מלהעיד, ולענין חלות הקידושין לא צריכים לזה כנ"ל, והי' צריכה להיות מקודשת גמורה!?

ויעויין בב"ש (סקי"ט) ובערוה"ש (סקמ"ד), דיוצא מדבריהם (לכאו') דבעצם הוה מקודשת גמורה מדאו', אלא דמדרבנן חסר בהקידושין מחמת הפסול (דרבנן) בהעדות. אבל עצ"ע כנ"ל, דלכאו' לפי ביאורו של רבינו היתה צריכה להיות מקודשת גמורה גם מדרבנן, הואיל ומעולם לא נפסלו בעצמותם מלהיות עדים!?

ולולא דמסתפינא הייתי מפרש הענין כך (אף שע"פ פשוט אינו מונח כ"כ בלשונו הק'): דבאמת כשרבנן פסלו את העדים פעלו בזה ב' דברים; א) שאין מתחשבים עם עדותן. ב) שהם עצמם נהיו 'פסולים'. וההבדל שבין ב' הענינים הוא: דהא דהם עצמם נהיו פסולים, יש לזה תוקף 'רק' מדרבנן, והיינו שמדרבנן נחשב שנשתנה מציאותם להקרא 'פסולים' לעדות. אמנם זה שאין מתחשבים עם עדותן, הר"ז פועלת שגם מדאו' כבר אין להם שום כח של נאמנות, הואיל והבי"ד לא יקבלו עדותן כלל (גם לענין דאורייתא).

ועפ"ז הרי כוונת רבינו באמרו שלא נשתנה עצם העדים כו' ע"י פסול מדרבנן, הוא, שמדאורייתא לא נשתנה עצם היותם עדים ע"י הפסול דרבנן. משא"כ מדרבנן כן נחשבים לפסולי עדות ממש.

ומבואר היטב המשך הביאור בהרשימה (ויתורץ גם מה שהקשינו): דלענין שבועת העדות מדאו', הרי גם פסולי עדות מדרבנן אינם נחשבים לעדות מדאו' (הואיל וכבר לא מתחשבים עם עדותן בכלל כמשנ"ת). משא"כ לענין קידושין (שאינו נוגע יכולתם להעיד ע"ז בבי"ד כנ"ל), הרי מדאו' לא נשתנה עצם העדים (ע"י הפסול מדרבנן), וא"כ חלו הקידושין על ידם. ורק שמדרבנן נפסלו הקידושין, מחמת היותם פסולי עדות (גם בעצמותם) מדרבנן.

אלא ד(כנ"ל) לכאו' אין זה מונח היטב בלשון רבינו. ואולי יעירו בזה הקוראים החשובים שיחיו.