בהמשך למש"כ הרב א"פ בגליון העבר בענין ההפסק של ה"יהי רצון" בין הברכה לאכילת התפוח בליל ר"ה, דאינו דומה להא דמפסיקין בברי"מ - בין הברכה לשתיית הכוס - בבקשת "או"א קיים את הילד הזה וכו'", דשם מובן דאינו הפסק, דבקשת "קיים את הילד הזה" שפיר הוה המשך וחלק מברכת "כורת הברית" דהם מחד ענינא, משא"כ כאן איזה שייכות יש בין ה"יהי רצון שתחדש" לברכת בפה"ע, ולכן הביא רבינו טעם אחר באג"ק (ח"ג עמ' קמו), עכת"ד.

הנה ילה"ע דאחרת היא בפרישה (סוס"י קפט), דמבוא' שם דאין בקשת "קיים את הילד הזה" מעין הברכה, "דהוספת הרחמן (בבהמ"ז) ובקשתן הוא מעין הברכה קצת, משא"כ בברכת קיים את הילד שהיא ברכה דשבח ולא נתתקן בה שום בקשה", (עי"ש דלכן כתב הטור "וגדולה מזו מצינו בברכת המילה", ועי' מש"כ הש"ך סי' רסה סק"ה).

וכ"ה פשטות לשון העיטור (מקור הלכה זו) "בקשת רחמים לא הוה הפסק בין הברכה לטעימה", (עי' גם לשונו בהל' כיסוי הדם שער שני, ובכ"מ).

ועוד ועיקר, דלכאו' זהו גם תוכן דברי רבינו באג"ק שם, וז"ל: "ומה שנראה לפענ"ד טעם המובחר ופשוט - עפ"י נגלה - להקדים ה"יהי רצון" לאכילה, הוא כדי שיהיה היהי רצון סמוך לברכת הפרי, ותהיה הפתיחה דברכת "פרי העץ" שייכת גם אליו. דכיון שאין בידינו להוסיף ברכות שלא נזכרו בש"ס וגאונים, עכ"פ הסמיכו ה"יהי רצון" להברכה שיהיה לו מעין תוקף ברכה, וכיון דא"א בענין אחר הוי כדיעבד", עכ"ל.

ולכאו' הוא ע"ד הא דהוסיפו בקשת הרחמן בבהמ"ז - וכהבנת אדה"ז בדברי הטור - "דכיון שנהגו בהם נעשו כטופס הברכה", (ולפענ"ד אין כאן טעם אחר), וא"כ יל"ע למה נדחק שם דהוה כדיעבד, ולא הביא דוגמאות אלו.

[ובגליון ההוא כתבתי דאולי חלוק הוא בענינו דהוה ברכת הנהנין].

ועתה ראיתי לשון אדה"ז בסי' קפח (סעי' ד) "כיון שנהגו הכל לאמרם בכל פעם שמברכים בהמ"ז נעשה להם כטופס הברכה" הרי דבעינן כאן ב' תנאים "הכל לאמרם" ו"בכל פעם", וזה אינו ב"יהי רצון שתחדש" שהוא רק פעם אחת בשנה ואין הכל נוהגין כן, ועצ"ע.