ברשימות חו' יב מבאר רבינו שיטת רבי יוחנן וריש לקיש שמתאים לאופן עבודתם. שי' ר"י מתאים לעבודתו שהי' בחי' צדיק גמור, שעליו נאמר בטרם אצרך ברחם וגו' כדאיתא ביומא (פד, א), ועד שאמרו עליו לית דין בר נש (שבת קיב, ב). ושי' ריש לקיש מתאים לאופן עבודתו שהי' במדריגת בעל תשובה דמשכין בחילא יתיר (ראה זח"א קכט, ב), וכמו שמצינו (ב"מ פד, א) שהי' ריש ליסטין, ובתוס' (שם ד"ה אי) כתב שמתחילה ידע הרבה ואח"כ כו'.

וברשימות שם בהערה כתב "ר"י מארי דתלמודא דמערבא אור ישר ר"ל מקשה כ"ד קושיות ב"מ פ"ד א".

והנה יש ריבוי מימרות מר"י ור"ל וגם מצינו מחלוקת ביניהם בכל הש"ס. ואולי יש לומר בדרך אפשר שגם הם מתאימים לאופן עבודותם כנ"ל.

ר' יוחנן

בסנהדרין (צט, א) אי' "ואמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן כל הנביאין כולם לא נתנבאו אלא לבע"ת אבל צדיקים עיין לא ראתה אלקים זולתך וגו' (ישעיהו נד)".

ובסנהדרין (צג, א) "גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת" עיי"ש.

ובברכות (נד, ב) "א"ר יוחנן אפילו בשעת כעסו של הקב"ה זוכר את הצדיקים".

ובחגיגה (ה, א) "ר' יוחנן כי מטי להאי קרא בכי - 'הן בקדושיו לא יאמין' אי בקדושיו לא יאמין במאי יאמין?".

וביומא (לח, ב) "אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: אין צדיק נפטר מן העולם עד שנברא צדיק כמותו . . ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: ראה הקדוש ברוך הוא שצדיקים מועטין, עמד ושתלן בכל דור ודור . . ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: אפילו בשביל צדיק אחד העולם מתקיים, שנאמר (משלי י) וצדיק יסוד עולם".

ובב"ב (עה, ב) "ואמר רבה א"ר יוחנן עתידין צדיקים שנקראים ע"ש הקב"ה".

ושם: "ואמר ר' שמואל בר נחמני א"ר יוחנן שלשה נקראו על שמו של הקב"ה צדיקים ומשיח וירושלים".

ובב"ב (עה, א) "אמר רבה א"ר ר' יוחנן עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים מבשרו של לויתן".

ושם: "ואמר רבה א"ר ר' יוחנן עתיד הקב"ה לעשות סוכה לצדיקים מעורו של לויתן".

ובר"ה (טז, ב) "א"ר כרוספדי א"ר יוחנן שלשה ספרים נפתחים בר"ה . . צדיקים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים".

וביומא (פ, א) "היכי דמי חילול השם וכו' ר' יוחנן אמר אמר כגון אנא דסגינא ד' אמות בלא תורה ובלא תפילין".

ריש לקיש

בחגיגה (כז, א) "אמר ר"ל אין אור של גהינום שולטת בפושעי ישראל. ק"ו ממזבח . . פושעי ישראל שמלאין מצוות כרימון". עיי"ש. היינו שר"ל מליץ יושר על פושעי ישראל.

ובסוטה (ג, א) "ריש לקיש אמר אין אדם עובר עבירה אא"כ נכנסה בו רוח שטות". ע"ש. דריש לקיש מצד בחינתו מליץ בעד כנסת ישראל שמצד עצם נשמתו אינו רוצה בשום אופן להיות נפרד אפילו לרגע מדביקותו בה' רק שמצד הרוח שטות שנכנסה חושב שעודנו ביהדותו.

ובב"ב (טז, א) "אמר ר"ל הוא היצה"ר הוא השטן הוא מלאך המוות". עיי"ש.

ובמנחות (צט, א-ב) "אמר ריש לקיש פעמים שביטולה של תורה זהו יסודה דכתיב 'אשר שברת', אמר לו הקב"ה למשה יישר כוחך ששיברת". שכפי שמבואר בשיחות רבינו ע"י שבירת הלוחות הגיעו בנ"י למעלת התשובה, שהוא מעלת לוחות אחרונות, דרק מצד עבודת התשובה קיבלו הלוחות, משא"כ לוחות ראשונות היו במדריגת צדיקים, ודוקא ריש לקיש מבאר מעלת שבירת הלוחות. וד"ל. ועיין בשבת (פז, א) "מניין שהסכים הקב"ה על ידו שנאמר אשר שברת ואמר ריש לקיש יישר כוחך ששיברת".

ובסוכה (נב, ב) "ואמר ריש לקיש יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו, שנאמר צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו, ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו". שדוקא ריש לקיש שעבודתו בע"ת אומר מימרא זו ומדבר דוקא במי שיש לו יצה"ר - לא צדיק שאין לו יצה"ר - והוא צריך לדעת שרק מצד הסייעתא דשמיא יכול לו.

ובברכות (ה, א) "אמר רב לוי בר חמה אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנאמר 'רגזו ואל תחטאו' גו' (תהילים ד)", שריש לקיש נותן עצה למי שיש לו יצה"ר מה שיעשה וכו'.

ושם (לב, ב) "ותאמר ציון עזבני ה' וה' שכחני היינו עזובה היינו שכוחה? אמר ריש לקיש אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבש"ע אדם נושא אישה על אשתו הראשונה זוכר מעשה הראשונה אתה עזבתני ושכחתני! אמר ליה הקב"ה וכו' 'ואני לא אשכחך' (ישעיהו מט) והיינו דאמר ר' אלעזר אמר ר' אושעיא מאי דכתיב 'גם אלה תשכחנה' זה מעשה העגל. 'ואנכי לא אשכחך' זה מעשה סיני". חזינן דריש לקיש שעבודתו עבודת בע"ת מפרש הפסוק מעין זכות לבנ"י שעברו על ציווי ה' ואעפ"כ אינו זוכר מעשה ראשונה. עיי"ש.

ובסנהדרין (כד, א) "הרואה את ריש לקיש בבית המדרש כאילו עוקר הרים וטוחנן זה בזה". דזה מתאים לעבודתו, עבודת בע"ת.

ובגיטין (נז, ב) "אמר ריש לקיש אין דברי תורה מתקיימין אלא אלא במי שממית עצמו עליהם". שדוקא ריש לקיש מביא מעלת היגיעה בתורה. וד"ל.

ובשבועות (ט, א) "אמר ר"ל מה נשתנה שעיר של ר"ח שנאמר בו לה'? אמר הקב"ה שעיר זה יהא כפרה על שמיעטתי את הירח".

ובירושלמי ברכות (פ"ה ה"א) "ריש לקיש מנהגו באוריתא סגין הוא נפיק לי' לבר מתחומא דשבתא (הלך בשבת חוץ לתחום והוא לא ידע) לקיים מה שנאמר באהבתה תשגה תמיד (משלי ה)", עבודה למעלה מן הרגילות - עבודת הבע"ת בחילא יתיר.

מחלוקת ר"י ור"ל

עה"פ "אלה תולדות נח גו' נח איש צדיק" (בראשית ו, ט) איפלגו ר"י ור"ל (סנהדרין קח, א) "אמר ר"י בדורותיו ולא בדורות אחרים וריש לקיש אמר בדורותיו וכ"ש בדורות אחרים".

די"ל דמתאים לאופן עבודתם דר"י שדרגתו צדיק גמור, הנה כל דבר מביט ע"ז בדקדוק (שצדיקים מדקדקים עליהם כחוט השערה וכו'), ולכן רואה בפסוק שרק בדורותיו הי' צדיק ולא בדורות אחרים, שלפי אמיתת שם צדיק אין זה מתאים על נח.

ור"ל שעבודתו במדריגת בעל תשובה רואה בהפסוק שאדרבה לפי מדריגת הדור הי' צדיק אמיתי, שזכה במעלת הבע"ת, שמכיון שבעבר הי' כו' לכן עובד בחילא יתיר דווקא מצד שהיה במקום חושך וכו', ולכן כ"ש בדורות אחרים שאין כל ההנסיונות שהי' צדיק, שבעבודת נח נתגלה ההתקשרות להקב"ה בתוקף יותר.

וביומא (ט, ב) "אמר ר' יוחנן טובה ציפורנן של ראשונים מכריסן של אחרונים א"ל ריש לקיש אדרבה אחרונין עדיפי אע"ג דאיכא שעבוד מלכויות קא עסקי בתורה א"ל (ר' יוחנן) בירה תוכיח שחזרה לראשונים ולא חזרה לאחרונים".

וגם כאן מתאים לעבודתם, שר' יוחנן שעבודתו במדריגת צדיק גמור רואה שטובה ציפורנן של ראשונים מעלת הצדיק. ור"ל שעבודתו בבחינת בע"ת אומר אדרבה אחרונים עדיפי דאע"ג דאיכא שעבוד מלכויות קא עסקי בתורה שבע"ת רואה המעלה שלו בזה. וע"ד הפלוגתא דנח איש צדיק כנ"ל.

ובירושלמי מגילה (פ"א ה"ה) "ר"י ורשב"ל, ר' יוחנן אמר הנביאים והכתובים עתידין להיבטל וחמשת ספרי תורה אינן עתידין להיבטל. ורשב"ל אמר אף מגילת אסתר והלכות אינן עתידין להיבטל".

די"ל דגם זה מתאים לאופן עבודתם, דהנה מבואר בדא"ח שהטעם שמגילת אסתר אינה עתידה להיבטל הוא מפני החידוש בגלות - שהוא נסים בדרך הטבע שהוא נס הכי גבוה וכו', וזהו גם מעלת הבע"ת שזדונות נעשו לו כזכויות, כמו שאמר ריש לקיש (יומא פו, ב) "והאמר ר"ל גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכויות", עיי"ש. ולכן סובר ר"ל שמגילת אסתר אינה עתידה להבטל.

אבל ר' יוחנן שמדרגתו בחי' הצדיק הוא רואה מעלת התורה שבכתב ששם האור הוא בגילוי - שמדריגת צדיק הוא שאצלו האור בגילוי וד"ל.

ובברכות (מז, א) "איתמר היו לו בנים בהיותו עכו"ם ונתגייר ר' יוחנן אמר אין לו בכור לנחלה וריש לקיש אמר יש לו בכור לנחלה. ר"י אומר אין לו בכור לנחלה דהא הוי ליה ראשית אונו, וריש לקיש אמר יש לו בכור לנחלה גר שנתגייר כקטן שנולד. ואזדו לטעמייהו דאיתמר היו לו בנים בהיותו עכו"ם ונתגייר ר"י אומר קיים פו"ר ור"ל אומר לא קיים פו"ר גר שנתגייר כקטן שנולד דמי".

די"ל דגם כאן מתאים לאופן עבודתם דהנה מצד עבודת ר"י אור ישר, עבודת הצדיק, אינו רואה איך יכול להיות עבודה כזו שבזמן קצר ישתנה לאדם אחר לגמרי ויהי' כקטן שנולד. משא"כ מצד עבודת ר"ל ענין עבודת הבע"ת הרי בשעתא חדא וברגעא חדא יכולים להתהפך מן הקצה אל הקצה עד לכקטן שנולד דמי.

ובנזיר (כג, א) ובהוריות (י, ב) "אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן מאי דכתיב כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם? משל לשני בני אדם שאכלו פסחיהם אחד אכל לשם מצווה ואחד אכל לשם אכילה גסה זה שאכלו לשם מצווה - צדיקים ילכו בם, וזה שאכלו לשם אכילה גסה - ופושעים יכשלו בם. אמר לו ריש לקיש רשע קרית לי'? נהי דלא עביד מצווה מן המובחר פסח מי לא קאכיל. אלא משל לשני בנ"א זה אשתו ואחותו עמו בבית וזה אשתו ואחותו עמו בבית, אחד נזדמנה לו אשתו ואחד נזדמנה לו אחותו, זה שנזדמנה לו אשתו - צדיקים ילכו בם וזה שנזדמנה לו אחותו - ופושעים יכשלו בם".

שמחלוקת ר"י וריש לקיש הוא שמצד דרגת הצדיק שמדקדק עם עצמו הנה אחד שאוכל לשם אכילה גסה נקרא רשע, וריש לקיש לפי עבודתו, איך שייך לקראתו רשע אלא הפסוק מדבר באופן שלצדיק שלא יאונה לו רעה נזדמנה לו אשתו, ולרשע נזדמנה לו אחותו, וזה ראי' שיש בו עוד רע, ומחייבין לחייבין ולכן נזדמנה לו אחותו דפושעים יכשלו בם.

ובירושלמי מעשר שני (פ"ה ה"ה) "כתיב 'אלה שני בני היצהר העומדים על אדון כל הארץ' רבי אבהו אמר אתפלגין ר"י ור"ש בן לקיש חד אמר אלו שהן באין בטרוניא לפני הקב"ה וחרנה אמר אלו שהן באים מכוח המצוות ומעשים טובים לפני הקב"ה".

וביאור מחלוקתם: רבי יוחנן מפרש הפסוק שמדברים על הצדיקים שהן מנוקים מעוון וכו' ומצד זה באים בטרוניא לפני הקב"ה, וריש לקיש (וחרנא אמר) מפרש שהן באים אע"פ שאינם במדריגת צדיקים, דזה שמקיימים מצוות ומע"ט זה מספיק שעומדים על אדון כל הארץ.

ובסנהדרין (מד, ב) ע"פ היעריך שועך לא בצר (איוב לו) "א"ר אלעזר לעולם יקדים אדם תפילה לצרה שאלמלא הקדים אברהם תפילה לצרה בין בית א-ל ובין העי - לא נשתייר מרשעי ישראל שריד ופליט, ריש לקיש אמר כל המאמץ עצמו בתפלה מלמטה אין לו צרים מלמעלה. רבי יוחנן אומר לעולם יבקש אדם רחמים שיהיו הכל מאמצין את כוחו ואל יהיו לו צרים מלמעלה".

והביאור בזה, שמצד עבודת ר"ל עבודת הבע"ת עיקר המעלה הוא עבודת המטה וכיוון שמאמץ בתפילה יש לו הבטחה שאין לו צרים מלמעלה. משא"כ מצד עבודת ר' יוחנן עבודת הצדיק, שהעיקר הוא מלמעלה למטה, לכן אומר שיתפלל שהקב"ה יתן שלא יהיו לו צרים מלמעלה. וד"ל.

ובשבת (פח, א) "דרש ר' סימא . . וכיוון שחטאו ישראל ירדו מאה ועשרים ריבוא מלאכי השרת ופירקום וכו' אמר רבי יוחנן ובכולן זכה משה שנאמר 'ומשה יקח את האוהל' אמר ריש לקיש עתיד הקב"ה להחזירן לנו שנאמר ופדויי ה' וגו'".

דר' יוחנן מדגיש מעלת משה שזכה משה ונטלן מעלת הצדיק. ור"ל לשיטתו מדגיש שעתיד הקב"ה להחזירן לנו שהיות שהבטיחה תורה שעתידין ישראל לעשות תשובה ומיד הם נגאלין - מעלת הבע"ת, ולכן עתיד הקב"ה להחזירן לנו.

ובירושלמי ע"ז (פ"ג ה"ז) "עבודה זרה שנשברה רבי יוחנן אמר אסורה רבי שמעון בן לקיש אמר מותרת . . אלא כי נן קיימין בסתם רבי יוחנן אמר סתם כמי שעתיד להחזירן לכליין רבי שמעון בן לקיש אמר סתם כמי שאין עתיד להחזירן לכליין".

ואפשר לומר שלפי שיטת ר"י באם הי' חפץ מסוים כלי בתחלה חשבינן כאילו בעצם הוא שלם ואם נשברה רואין כמי שעתיד להחזירן לכליין, שבעבודת הצדיק שלימות היא המעלה, ולר"ל יש מעלה עצמית בשבורה ולא רואין אותה שעתיד להחזירה לכליין.