בפ' תשא (לד, ז): "נושא עון ופשע וחטאה ונקה". ובאגה"ת פ"ח כ' אדה"ז: "הי"ג מדות הרחמים מנקים כל הפגמים, וכמ"ש נושא עון ופשע ונקה" - והשמיט תיבת "וחטאה".

ומבאר כ"ק אדמו"ר ברשימותיו, ש"חטאה" קאי על עבירה בשוגג, ולתיקון פגם זה אין מוכרח הגילוי די"ג מדות הרחמים, ולכן השמיטו אדה"ז בהאי ענינא;

ובלקו"ש (חי"ט עמ' 426 הע' 5) ביאר גם כן כך, וז"ל: "ובזה יובן מה שמביא שם הפסוק "ונושא עון ופשע ונקה", ומשמיט תיבת "וחטאה" - כי לתיקון פגם ד"חטאה" (שוגג), אין מוכרח הגילוי די"ג מדות הרחמים".

וממשיך בלקו"ש ומוסיף: "ומה שבהפסוק הזכיר תיבת "וחטאה", י"ל שהוא מצד סוף הפסוק: נקה לא ינקה - מנקה לשבים ולא ינקה לשאינם שבים, ולכן הזכיר תיבת וחטאה כדי להורות שגם על חטאה אינו מנקה לשאינם שבים, וגם על שוגג צריך תשובה".

והיינו, שהוקשה לו - אם אכן בשביל שוגג אין הכרח בגילוי יגמה"ר, למה הזכיר אותם הכתוב בהאי ענינא די"ג מדות הרחמים? ומתרץ, שהוא משום הענין של "נקה לא ינקה", כדי ללמד שגם על "חטאה" בשוגג צריך תשובה.

ולא זכיתי להבין דבריו הק' - הרי תיבת "וחטאה" אינה כתובה בפסוק רק בתור דבר צדדי, שאז אפ"ל שהיא כתובה כאן רק בדרך אגב, מצד תיבות "ונקה לא ינקה" שלאחריה - אלא תיבת "וחטאה" היא אחת מי"ג מדות הרחמים! וכמפורש ברובם ככולם של הספרים המבארים כיצד מתחלק פסוק זה לי"ג, וכן מבואר בכתבי האריז"ל שהלכה כמותו, כמצויין ומבואר בלקו"ש ח"ד עמ' 1348 ואילך. [וכך מתחלק הפסוק לפי האריז"ל: א) א-ל, ב) רחום, ג) וחנון, ד-ה) ארך אפים, ו) ורב חסד, ז) ואמת, ח) נוצר חסד, ט) לאלפים, י) נושא עון, יא) ופשע, יב) וחטאה, יג) ונקה].

וא"כ איך אפ"ל שבאמת בשביל "חטאה" אין צורך בגילוי יגמה"ר, והיא נכתבה כאן רק משום סיבה צדדית!?

ודוחק גדול לומר שבלקו"ש מפרש לפי אדה"ז שיסבור כהשיטה ש"נושא עון ופשע וחטאה" הוא מדה אחת מתוך י"ג מדות הרחמים (ראה תורה שלימה עה"פ אות עא, ובמילואים שם סי' ג אות ו וש"נ), שהרי לא כך ס"ל לרוב הפוסקים, ובפרט שלא כך מבואר בכתהאריז"ל.