ברשימות חוברת ל"ב (יצא לאור לש"ק פ' תרומה), כ' "יד"מ פ"ז, א. בשם אביו. למה ל"ק בע"ז (ה.) מהא דנאמרה פ' מצורע ונשאר בצ"ע.

ול"ק דאפ"ל בגר שנתגייר כשהוא מצורע".

ושמעתי מקשים, דהרי דבר משנה (נגעים פ"ז משנה א') "אלו בהרות טהורות . . בגוי ונתגייר . . טהורים". ועד"ז פסק הרמב"ם הל' טומאת צרעת פ"י ה"ד.

ובהפענוחים דהמו"ל, רוצים לבאר שהמדובר כש"נשתנו מראיהן", שאז "תראה בתחלה" כמו נגע חדש. אבל מובן שהוא דוחק דהרי לולי שעשו העגל לא ישתנו מראיהן.

ולכן ע"כ צריך לומר שלדעת כ"ק, המשנה הנ"ל דנגעים אינו לכו"ע.

ומצאתי בתוספות העזרה לתו"כ פ' נגעים פ"א וז"ל: בגוי ונתגייר ברפ"ג דנגעים תנן הכל מטמאין בנגעים חוץ מן הגוי וגר תושב הרב תויו"ט בשם מהר"מ ז"ל וז"ל חוץ מן הגוי בפ' בתרא דנזיר ממעט גוי מכל טומאה וברפי"ב ד"ה חוץ פי' הרב תויו"ט דנפקא לו מדכתיב אדם כי יהי' בעור בשרו כו' אתם קרוים אדם ומיהו ביבמות (סא, א) כתבו התוס' בד"ה ממגע בשם ר"י דאין הלכה כרשב"י ונראה דמשו"ה לא ניחא לי' למוהר"ם ז"ל למימר דסתם לן תנא כרשב"י ואפי' לדעת היראים סי' שי"א שפוסק כרשב"י דוחק הוא לומר דלרבנן דפליגי ארשב"י גוי מטמא נמי בנגעים ע"כ בנוגע לעניננו.

עכ"פ לפי סברת התויו"ט לרבנן גם גוי מטמא בנגעים (והמשנה הנ"ל דנגעים פ"ז הוא לדעת רשב"י). ולא עוד אלא שלדעת ר"י בעל התוס' ביבמות הלכה כרבנן ולא כרשב"י.

ועפ"ז הנאמר בהרשימה "דאפ"ל בגר שנתגייר כשהוא מצורע" הוא לדעת רבנן לפי סברת התויו"ט, כנ"ל.

ועדיין צ"ע בכל הנ"ל.