ברשימות חוברת ל"ב (יוצא לאור לש"ק פ' תרומה) מביא כ"ק אדמו"ר את דברי הידי משה בבמד"ר פ"א סק"א שבעפר מדבר לא היו יכולין לכסות (הדם) אף בזמן שבנ"י שרויין במדבר (לפי שעפר מדבר אין מגדלת צמחים ואסור לכסות בה).

ומעיר ע"ז מג' מקומות. א. תוס' ד"ה אלא (חולין פח, ב): דשמא אז כשבאו ישראל - למדבר - הי' מצמיח. ב. שהש"ר עה"פ גן נעול: הבאר היתה מעלה להם מיני דשאים מיני זרעונים מיני אילנות. ג. רש"י ד"ה בכניסתן (קידושין לח, א): שהרי במדבר לא זרעו ולא קצרו ולא נטעו, ובפשטות י"ל דכוונת כ"ק אדמו"ר להוכיח - דלא כהידי משה - דאף בזמן שהיו ישראל במדבר היתה המדבר מגדלת צמחים מעצמה, וכדכתבו המו"ל, וכמ"ש כ"ק אדמו"ר בחוברת כ"ט דישראל לא היו זורעים ורק מעצמו הי' מצמיח, עיי"ש.

אבל, כד דייקת שפיר, לכאו' אינו כן. דהנה בגמ' קידושין לח, א, מביאה הגמ' דרשב"י אמר, ג' מצוות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ, חדש ערלה וכלאים וע"ז כתב רש"י דלא נתחייבו כיון דלא זרעו ולא קצרו כו', ואת"ל דהגמ' ס"ל דהיתה מגדלת צמחים מעצמה מדוע לא נתחייבו במצוות הנ"ל כיון דסוכ"ס הי' להם תבואה, ומאי שנא מתבואת נכרים דחייבת בערלה וכו' כדהוכיחו התוס' בד"ה כל מצוה (שם לו, ב), וכן משמע ברמב"ם הל' מע"ש פ"י ה"ו: "העולה מאליו כו' אם היה עושה כדי טיפולו חייב בערלה", ובמדבר הלא כיון דלא היו להם פירות אחרים י"ל דאפי' מעט הי' כדי טיפולו.

והנה בחידושי חתם סופר לביצה ז, א, מביא דברי התוס' בחולין פח, ב, דהמדבר הי' מצמיח ומקשה דלכאו' צ"ע מיומא עה, ב, דאיתא דהיו אוכלים מה שתגרי נכרים מוכרים להם, ואם איתא דלמא מה שזרעו והצמיח וכו' שהרי ישבו בקדש ימים רבים ופרש"י י"ט שנה, ועוד צ"ע בלשון רש"י קידושין לח, א, בכניסתן לארץ שהרי במדבר לא זרעו כו', ועי' תוס' מנחות מה, ב, ד"ה קרבו וכו' ע"ש, עכ"ל.

ובשלמא קושייתו מיומא עה, ב, כבר תירץ כ"ק אדמו"ר ברשימות חוברת כ"ט (בנוגע להדעה שאכלו דברים הבאין להם ממדינת הים) די"ל דישראל לא היו זורעים (ורק מעצמו הי' מצמיח) כיון שלא ידעו אם יתעכבו במקום חנייתם שעל פי ה' נסעו גו'.

אבל עדיין צ"ע מהתוס' במנחות מה, ב, - כדהעיר כ"ק אדמו"ר ברשימות חוברת כ"ט עמ' 8 - וכן מהרש"י בקידושין לח, א, דמשמע דלא היתה מגדלת צמחים כלל, ולכן נשאר החת"ס בצ"ע על התוס' בחולין פח, ב.

[ואולי יש להמתיק עפ"ז הא דברשימות חוברת כ"ט - כשבא לתרץ סברת ר' אברהם בן הרמב"ם דבזמן שהיו בנ"י במדבר הי' דין המדבר כשדה - אינו מביא הרש"י מקידושין (משא"כ ב' הראיות מחולין, ושהש"ר דמביאם) כיון דכנ"ל י"ל דס"ל להגמ' בקידושין דלא היתה מגדלת צמחים כלל.]

וכן לכאו' אינו מובן כ"כ ההוכחה משהש"ר עה"פ גן נעול דאר"י הבאר היתה מעלה להם כו', דהלא רבנן פליגי על ר"י וסב"ל דתגרי אוה"ע מכרו להם - וכ"ק אדמו"ר הביא פלוגתא זו ברשימות חוברת כ"ט עמ' 8 - ולדעתם מוכח כהידי משה דלא היתה מצמחת ולכן הוזקקו לקנות מתגרי אוה"ע.

ועל כן נראה לומר דכוונת כ"ק אדמו"ר לא היתה להוכיח דלא כהידי משה - ובפרט דבגוף הרשימה אינו מוכיח בפירוש לכאן או לכאן אלא מביא את דברי המדרש, רש"י ותוס' כלשונם - אלא להעיר על דבריו ממקומות אחדים דלפעמים משמע כדבריו ולפעמים משמע להיפך.