ברשימות חוברת ל"ב י"ל לשבת פ' תרומה, מביא מידי משה שכתב "שבעפר המדבר לא היו יכולין לכסות אף בזמן שבנ"י היו שרוין במדבר". ועל זה מביא מתוס' שבחולין "דשמא כשהיו בנ"י במדבר הי' מצמיח".

הנה, בידי משה שם הביא זה ליתן טעם למה לא ירד השליו לאחר מ"ת, וז"ל: "ואמרתי למה באמת היה (השליו) רק עד מתן תורה לפי דאיתא ההולך במדבר ורוצה לשחוט בן עוף אין לו תקנה לשחוט אותו לפי שעפר מדבר אין מגדלת צמחים ואסור לכסות בה וא"כ לפום ריהטא נ"ל שזהו הטעם שהי' השליו רק עד מתן תורה לפי שכשנצטוו במ"ת על השחיטה ועל הכיסוי הוא מן הנמנע ליתן להם שליו כו'".

א"כ יש להקשות איך באמת ירד השליו; היינו מה היה העצה. ולמה לא היה יכול להיעשות עד אז1.

[ויש להעיר ששליו השני היה (לפי פשוטו של מקרא) בתחילת שנה השנית לצאתם מארץ מצרים. והחשבון פשוט מאד:

לפני ירידת השליו השני נתנבאו אלדד ומידד, כדמוכח מקרא. ומיד לאח"ז עה"פ ותדבר מרים ואהרן (במדבר יב, א), פרש"י "ומנין היתה יודעת מרים שפירש משה מן האשה, ר' נתן אומר מרים היתה בצד צפורה בשעה שנאמר אלדד ומידד מתנבאים במחנה, כיון ששמעה צפורה, אמרה אוי לנשיהן של אלו אם הם נזקקין לנבואה, שיהיו פורשין מנשותיהן כדרך שפירש בעלי ממני", ואזי נענשה מרים בצרעת. ולקמן (יג, ב) פרש"י, "למה נסמכה פרשת מרגלים לפרשת מרים, לפי שלקתה על עסקי דבה שדברה באחיה, ורשעים הללו ראו ולא לקחו מוסר" וידוע ששילוח המרגלים היתה בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים, א"כ, עאכו"כ ששליו השני היה בשנה השנית. ואם לא היו במקום מגדלת צמחים באמצע שנה ראשונה, למה יהיו במקום מגדלת צמחים בתחילת שנה שני'?

ואולי יש לתרץ, שבשעת שילוח המרגלים הגיעו בנ"י לקצה המדבר כמ"ש בדברים א, יט-כב "ונסע מחרב ונלך את כל המדבר הגדול והנורא ההוא אשר ראיתם גו' ראה נתן ה' אלהיך לפניך את הארץ עלה רש גו' ותקרבון אלי כולכם ותאמרון נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ", ורק מפני עונש המרגלים חזרו לאחורם, והן קברות התאוה והן שילוח המרגלים הי' במדבר פארן.

אבל אין לומר כן כי נוסף לזה שבמדבר פארן היו כמה מקומות, והראי' כשנסעו מחרב באו למדבר פארן וממדבר פארן לחצרות ומחצרות לריתמה ושם הי' שילוח מרגלים וגם זה הי' במדבר פארן, קברות התאוה הי' הנסיעה הראשונה מהר חורב כמדמוכח מהפסוק במדבר י, יב וכדפרש"י "קברות התאוה במדבר פארן הי' ושם חנו ממסע זה", א"כ, האיך באו למקום מגדל צמחים במסעם הראשונה, אם אצל הר חורב שבשעת מ"ת היה צמחים לא היה צמחים לאח"כ. (ורק הי' שם בשעת מתן תורה ובאופן של נס דאל"כ, למה לא היתה מגדלת צמחים?).]

עוד יש להקשות, האם עפר הדבר היחידי שמכסין בו - הלא לב"ה מצאנו אפר שנקרא עפר, וכן ההלכה. גם יש לכסות בשחיקת עצים כו'. וראה בדרכי תשובה ליו"ד ס' כ"ח ס"ק קפ"ב שמביא ראיות שאפילו עפר מדבר (שבעצם אין מכסין בו), כששורפין אותו יש לכסות באפרו.

עוד יש להעיר, במ"ש "ובמ"ר, אפ"ל דנזהר מקושיא מפ"מ ל"ח תחש במנין בהמות טהורות..." ובפענוחים ע' 10 הע' 22 כתבו "שכיון שנשתמשו בו למלאכת שמים ולא הותרו למלאכת שמים אלא טהורים (שבת כ"ח, ב. וש"נ).

דהיינו, מפרשים ההכרח למה שהתחש היה טהורה הוא ממה שלא הותרה למלאכת שמים אלא טהורים.

ויש להקשות ע"ז:

א. לרש"י (ד"ה מאי הוה עלה דתחש) "לאו לענין מלאכה דמשכן איתמר" הלכה זו דלא הותרו למלאכת שמים (ועיין בתוד"ה למאי הילכתא).

ב. כמו שתי' הרמב"ן בנוגע המר דרור על המקשים "איך יכנס בקטורת ובשמן הקדש דם חיה טמאה" ותי' "גם זו אינה קושיא כי הלחות ההוא הנאסף בה מרוב הדם ויזוב ממנה בחייה אין בו לא טומאה ולא מיאוס", דהיינו שאף שהוא מן חיה טמאה, משום דמחייה לוקחין אותו (ואולי כן הוא בדבש דבורים) אין בו הגדר של טומאה. וביריעות עיזים כתוב שטוו אותן מעל גבי העיזים, יש לומר כן בהתחש, ואף שהתחש טמא, מ"מ העור טהור.

ג. ובעיקר ההכרח שהתחש היה בהמה (או חיה) טהורה במדרש ובגמרא בפירוש: מדקא' קרן אחת היתה לה במצחה מזה למדנו שטהורה היתה. ולא משום ר' יוסף דלא הותרו למלאכת שמים אלא טהורין.