בגליון "הערות וביאורים" שי"ל לש"פ תולדות [תרצו] ע' 20 העיר הת' ב.ה. על מ"ש כ"ק אדמו"ר ברשימות חוברת י"ט (פי' תולדות) תכנית רש"ד וז"ל: בהמשך הרשימה כ' "ולכן היה בסוף שויבז בעיניו את הבכורה - בזיון בכל ענין אלקי - ובמילא בא לעבור על ה' עבירות ש"ד וכו' בו ביום". ולהעיר שלשון הכ' הוא "ויבז עשו (במקום בעיניו) את הבכורה" (ואולי יש לדייק בפ' "בעיניו" ומהו הקשר לכאן). עכתו"ד.

ונראה לומר בזה שרבינו בכתבו "ויבז בעיניו את הבכורה" אין כוונתו להפסוק של "ויבז עשיו את הבכורה" להסביר ענינו של עשו שסופו הי' שויבז בעיניו את הבכורה, דלפי"ז יש להוסיף שמצד רהיטת הלשון של כ"ק אדמו"ר שכתב בתחילה "משא"כ עשו שחפץ שיעשרו - ימשיכו קדושה בתבן שזהו עיקר" אין מתאים שיכתוב אח"כ "ולכן הי' בסוף שויבז עשו את הבכורה שהרי כבר כתב לפנ"ז שמדובר בעשו, ומצד רהיטת הלשון הי' מתאים יותר שיכתוב "ולכן הי' הסוף שויבז את הבכורה", ובפרט שברשימות דרכו של רבנו לקצר בלשונו, אלא שעכ"ז רבינו לא הסתפק בזה והוסיף "ויבז בעיניו את הבכורה שלכן י"ל שישנה בהוספה זו (בעיניו) איזו (כוונה ו)קשר להמבואר ברשימה.

והנראה לומר בזה ובהקדם:

דהנה לעיל בהרשימה מסביר כ"ק אדמו"ר ש[אצל בנ"י] יש בנוי דאברהם ויש בנוי דיצחק אשר עבודתם ואופן חייהם שונה, ובמילא שונה גם בם סוג הנסיונות שבדרכם, אופן חייו של אברהם - הי' "הלוך ונסוע בארצות שונות" והשתדל שגם ערביים יאמרו ברוך שאמר והיה העולם ויכוח עם נמרוד וכו' כלו' שעניינו של אברהם הי' לצאת החוצה והיתה לו שייכות עם אחרים, ולכן בהבר מצוה של בנו יצחק הנסיון (הויכוח) שלו הי' מהרחוקים כמסופר במדרש אודות הויכוח עם עוג בעת המשתה שעשה אברהם בהבר צוה של יצחק.

משא"כ יצחק שהי' עולה תמימה שאסור לו לצאת לחוץ לארץ ולישא שפחה ועבודה זרה אינו יכול לראות וכמרז"ל עלי הפסוק "ותכהין עניו מראות", ולכן הטענה והנסיון של יעקב (שהמשיך בדרכו של אביו) אינה מהרחוקים שאינו מתעסק עמהם אלא מאחיו גופא דהיינו מעשו, וממשיך לבאר הויכוח של יעקב ועשו יעו"ש.

ובנוגע לזה שמביא כ"ק אדמו"ר שיצחק שהי' עולה תמימה שלכן לא הי' יכול לראות עי"ז וכמרז"ל על הפסוק "ותכהין עיניו מראות" מובא מהערות המו"ל (הע' 18) מ"ש בלקו"ש ש"ותכהין" לא הי' מצד זה שהעשן הי' לעי"ז שלא הי' יכול לסבול ענין של ע"ז, להיותו "טהור עינים מראות ברע".

ואולי י"ל עפ"ז שזוהי כוונת כ"ק אדמו"ר בכתבו ויבז בעיניו את הבכורה, שרוצה להדגיש בזה איך שעשו הגיע עד לקצה ההפכי של יצחק [שיצחק כנ"ל היה טהור עינים מראות ברע, כלו' שעיניו לא יכלו לסבול ענין של רע היפך הקדושה], שבעיניו לא היה יכול לסבול ענין אלקי עד שויבז בעיניו את הבכורה ענין של קדושה.

והנה עדיין צ"ל מהו הקשר והשייכות בין זה שעשו הגיע עד להקצה ההפכי של יצחק [ע"י שויבז בעיניו את הבכורה, כנ"ל], להמבואר לעיל ברשימה, כלו' דלעיל ברשימה מבאר רבינו ענין הויכוח שבין עשו ליעקב שיעקב הי' איש תם יושב אוהלים, משא"כ עשו שהי' איש שדה וכו', שהרי כל זה הוא רק בנוגע ליעקב ועשו שעשו הי' ההיפך של יעקב אבל מהו הקשר לכאן ענין זה שעשו הגיע עד להקצה ההפכי של יצחק.

ויובן זה בהקדם עוד דיוק בהמבואר לעיל בהרשימה, דרבינו מבאר לעיל שיצחק הי' עולה תמימה וכו', כלו' שלא הי' לו שייכות עם החוץ, ולכן בבר מצוה של בניו הטענה והנסיון הוא מאחיו גופא, יעו"ש. וצ"ל שהרי הנסיון דהיינו הויכוח הי' בין יעקב לעשו וא"כ צ"ל מהו השייכות בין ויכוח זה לזה שיצחק היה עולה תמימה, בשלמא גבי אברהם דמבואר לעיל ברשימה שהתעסק עם החוץ ולכן הטענה והנסיון שלו הי' מאחרים גופא, שהויכוח הי' בין עוג (אחרים) לאברהם עצמו, שזה מתאים לדרכו (של אברהם) שהתעסק עם החוץ ולכן הויכוח הי' בין עשו ליעקב ולא בין יצחק לעשו, וא"כ צ"ל מהו הקשר בין זה שיצחק הי' עולה תמימה לזה שהויכוח של יעקב הי' מאחיו גופא, דהיינו מעשו.

והנראה לומר בזה בפשטות הוא דיעקב היינו יצחק, כלו' שיעקב המשיך בדרכו של אביו שהי' עולה תמימה, ולכן הויכוח שלו הי' מאחיו גופא.

וענין זה שהמשיך בדרכו של אביו יש לומר שמודגש בזה שהי' איש תם יושב אוהלים כלו' שלא היה לו שייכות עם החוץ [וכמובן שאין הכוונה לומר בזה שיעקב הי' באותו גדר של יצחק דהיינו "עולה תמימה" - אלא שהמשיך בדרכו של אביו שלא היה לו שייכות עם החוץ] והויכוח של עשו היה בזה גופא, שהיה איש יודע ציד איש שדה שהי' מעורב עם הבריות וכמבואר בהמשך הרשימה.

דלפי"ז יובן השייכות בין זה שיצחק הי' עולה תמימה לזה שהטענה והנסיון (הויכוח) של יעקב היה מאחיו גופא דהיינו עשו שהרי יעקב ג"כ המשיך בדרכו של אביו שהי' איש תם יושב אוהלים כלו' שלא הי' לו שייכות עם החוץ.

ויובן גם הא דשאלנו לעיל מהו השייכות בין זה שעשו הגיע לקצה ההפכי של יצחק עד שויבז בעיניו את הבכורה להמבואר לעיל בהרשימה, והרי המבואר לעיל הוא דיעקב הי' לו הויכוח עם עשו ולא יצחק עם עשו, אבל לפי הנ"ל מובן שפיר די"ל כנ"ל דיעקב היינו יצחק כלו' שמשיך בדרכו של אביו, וא"כ ע"י ההדגש שעשו הגיע לקצה ההפכי של יצחק, במילא מודגש ג"כ איך שהוא בקצה ההפכי של יעקב שהרי המשיך בדרכו של אביו, ודו"ק.

ובעומק יותר י"ל באופן אחר קצת דע"י הויכוח עם יעקב ה"ז במילא ויכוח עם יצחק (עצמו) שהרי יעקב המשיך בדרכו של אביו משא"כ עשו, שהי' איש יודע ציד איש שדה שהי' מעורב עם הבריות שהוא ההיפך של יצחק.

דלפי"ז יובן הקשר והשייכות של זה שיצחק הי' עולה תמימה להויכוח של יעקב ועשו די"ל כנ"ל דע"י הויכוח ביעקב ה"ז במילא גם ויכוח לגבי יצחק שהרי יעקב המשיך בדרכו של אביו.

דבזה יובן גם השייכות בין ההדגש שעשו הגיע עד לקצה ההפכי של יצחק, להמבואר לעיל בענין הויכוח שהי' בין יעקב לעשיו די"ל כנ"ל שהויכוח עם יעקב ה"ז במילא גם ויכוח עם יצחק שהרי יעקב המשיך בדרכו של אביו דלפי"ז יובן השייכות של זה שעשיו הגיע עד להקצה ההפכי של להויכוח של יעקב ועשו שהרי הויכוח הי' גם לגבי יצחק, ודו"ק.

[דא"ג יש להעיר בלשונו של כ"ק אדמו"ר שבנוגע לאברהם כותב "ולכן בבר מצוה שלו" (כלו' של יצחק) "הטענה והנסיון שלו" משא"כ לגבי יצחק כותב "ולכן בבר מצוה של בניו הטענה והנסיון", וכו', ויל"ע.]