ברשימות חוברת נה התפרסמה רשימה הפותחת במילים "ליום מלאת לך ט' שנים אשלח לך ברכותי חמות" ולאחר שלשה נקודות בא דיון תמציתי בנושא גיל בן י' למשנה האם זה תחילת י' או סיומו וכו'. ושוב חוברת קכ-קכא נתפרסמה רשימה בענין מלאת יא שנה.

והנה רשימות אלו מייחסים העורכים למכתב שכתב כ"ק אדמו"ר לבן דודו מנחם מענדל בן ר' שמואל שניאורסאהן. זאת כנראה בגלל רשימה נוספת ממכתב לבר מצוה שלו, בה אכן מפורש שמו ותאריך הכתיבה (רשימות חוברת נט). והנה הבר מצוה שלו היתה, כפי שרשום שם, באלול תרפ"ט. הרי שרשימות אלו - בענין מלאת ט' וי"א נכתבו בשנים תרפ"ח, תרפ"ז עוד בהיות ברוסיה.

היות והעורכים לא מציינים זאת מנין להם, לכן אביע הסתייגות מסויימת על זיהוי הרשימה עם הנ"ל:

א. עובדה ברורה היא שכל כולם של ה"רשימות" הם מתקופת ריגא ואילך - וליתר דיוק מאחר החתונה ואילך. וא"כ כיצד הגיעו העורכים להחלטה על שתי רשימות אלו - שהם ללא תאריך - לסווגם עם תאריכים כה קדומים שלא נמצאו מאז כל הערות. (וכי חסר למי לשער שהרבי כתב זאת, אולי אפילו לנכד כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ?)

ב. מעניין שדווקא הרשימה לבר מצוה (הנ"ל) תוכנה הוא דברי חיזוק והתעוררות מבלי שקו"ט בענינים עיוניים (מלבד הערה בסופה) ולאידך מכתבים אלו הרי - למרות שיתכן שבתחילה כתב הרבי דברי התעוררות - הרי יש בהם ביארורים גדולים, יחסית כמובן, בעניני תורה. וזאת כאשר מדובר על ילד בגיל תשע ואחד-עשרה?

אבקש לכל מי שיודע מה בנידון לא למנוע טוב ולפרסם מהו מקורם של העורכים.

בכלל היה מן הראוי (כפי שכבר העירו רבים מעל גבי בטאון זה) שתבוא סקירה ברורה על סדר כתיבת ה'רשימות' באותם שלושה מחברות. האם תאריכים מוקדמים באים שם בדפים קודמים - ואז נראה שהרבי כתב זאת לפי סדר המחברת, או ש"אין מוקדם ומאוחר" (ואם הרבי טרח לבאר פעם את סדר כתיבת ספר הרמב"ם, הרי שלנו מותר לברר סדר כתיבת רשימות יקרות אלו). [אכן בשעתו כתב הגה"ח ר' דוד פלדמן שי' סקירה על ה'רשימות' אך פרט זה - שהוא מעניין ואף עקרוני - לא נמצא שם.

בקשר לנידון לאחרונה בקובצי "הערות וביאורים" בעניין מנהגנו לומר בר"ה "יה"ר שתחדש" בין הברכה לאכילה, ומכתב כ"ק אדמו"ר מדוע לא חשיב הפסק, אביא בזה מה ששמעתי מאמו"ר ע"ה ביאור בעניין זה.

הנה להנהגה זו (הוספת מילים בסיום הברכה) מצינו חבר בכמה מנהגי חב"ד, ומהם:

א. בברכת הדלקת נרות שב"ק מנהגנו לסיים "להדליק נרות שבת קדש". ונשאל כ"ק אדמו"ר מאין המקור להוספת תיבת "קדש". ומענה ק': "הנה לע"ע לא מצאתי מקור ע"ז. ולי נראה שאי"ז מעיקר הנוסח, והוכחתי ע"ז הוא כי במקום שיש חשש הפסק משמיטים תיבת קדש, עיי"ש בנוסח הדלקת נרות שבת ויו"ט. ומה ש(במקום שאין חשש הפסק) מוסיפים תיבת קדש, כן מברכת חמותי הרבנית נ"ע והוא בקבלה מדורות שלפניה...", עיי"ש (י"ט סיון תשי"ב - נדפס בשערי הלכה ומנהג).

ב. בברכת המזון, בברכת הטוב והמטיב שסיום הברכה הוא ב"אל יחסרנו" ונשאל כ"ק אדמו"ר האם יש לענות אמן אחר "אל יחסרנו". והשיב: "הנה שאלתי פעם את כ"ק מו"ח אדמו"ר, וענה שהוא אינו עונה, ולא עוד אלא שאחד ממקורבי כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) היה עונה בפניו - אמן, אחר "אל יחסרנו" - בקול רם, ואדמו"ר חייך ולא אמר מאומה. ואולי - שסומכים על סוף הברכה "ונאמר אמן" אף שגם בזה לא ראיתי שהשומעים ידייקו לענות אז אמן" (כ"ז ניסן תשי"ג - נדפס שם).

ג. בברכות ההפטרה דשבת חוה"מ סוכות, שמוסיפים בסיום הברכה "מקדש השבת וישראל והזמנים" ובהגהות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע "שמעתי בשם כ"ק אאזמו"ר זצוקללה"ה וכ"ק אאמו"ר זצוקללה"ה שהיו חותמים בשחוהמ"ס מקדש השבת וישראל והזמנים ובהברכה לא היו מזכירים של יו"ט כ"א בהחתימה".

הרי לנו ארבעה מנהגים שהצד השווה שבהם שאין ההוספה בסיום הברכה נחשבת הפסק (וכן הוא לכאו' בעניין בקשת "קיים את הילד" בברית מילה כנזכר בהערות שם).

ולכאו' צריך ביאור הטעם למנהגים אלו דמדוע לא חשיב הפסק בסיום הברכה, ומה גרע אמצע הברכה מסיומה?

ויתרה מזו: ממשמעות הגמ' דברכות (דף יב, א) נראה להיפך. ד"הכל הולך אחר החיתום" (וראה שם דף מז, ב).

והביאור בזה אפ"ל ע"פ דברי הריטב"א בחידושיו (ברכות יב, א) "המברך בה"א שהכל נהיה בדברו בורא פרי הגפן יצא" והטעם מבאר שם "כיון שאמר ברוך שהכל נהיה בדברו הא גמר לה לברכה דשכרא, וכי הדר אמר בורא פרה"ג מאי נפק"מ, הא לאו חתימה דשכרא הוא, מלתא בעלמא הוא דקאמר שהכל ברא, כלומר שברא נמי פרי הגפן ומוסיף הוא שבח הבורא".

והיינו שכאשר אמר הברכה בשלימותה הרי חתם כבר, ומה שמוסיף אח"כ אין זה חלק מנוסח הברכה, ואין ההוספה פוגמת ב"חיתום".

לפי זה נראה יסוד ברור למנהגים להוסיף בסיום הברכה ובדוקא, כיון שהברכה נאמרת בשלימות - הוספת עניין נוסף לא גורעת. משא"כ כאשר ההוספה היא באמצע הברכה חשיב הפסק.

ולכן הוספת תיבת קדש בברכת הדלקת נרות היא רק כאשר כבר סיים הברכה ומוסיף תיבת קדש, אך כאשר לא סיים הברכה (כביו"ט) אין להוסיף. וכן בברכות ההפטרה ובברכת המזון.

ומטעם זה מבאר כ"ק אדמו"ר "ואולי שסומכים על סוף הברכה ונאמר אמן" ולכאו' הרי לא שייך לאמר אמן אחר הפסק ארוך כ"כ.

אך לפי הנ"ל כיון שההוספה בסיום הברכה אינה פוגמת בברכה, וההמשך "הרחמן וכו'" הוא ממין העניין, אפשר לסמוך על סוף הברכה. וכמבואר בשו"ע הלכות תפילה (קכד יא). שכ"ז שלא כלתה אמן מפי הציבור יכול לענות אמן, אף שעבר זמן, כיון "שכל שלא כלתה אמן מפי רוב העונים עדיין לא נשלם עניין הברכה".

אלא שפשוט שלכתחילה יש לסמוך הברכה לעשיה, רק שאין ההוספה פוגמת במטבע הברכה.

ובזה יובן הסבר כ"ק אדמו"ר בענין יה"ר לאחר ברכת בפה"ע, ש"הוי כדיעבד" וסתם דבריו, ועפ"י הנ"ל כיון שאין ההוספה פוגמת במטבע הברכה, מובן שכשהוא בדיעבד וא"א בעניין אחר מוסיפים היה"ר אחר הברכה.