בגליון העבר (תשצח, מדור 'חסידות' - עמ' 77) הק' הר"מ מרקוביץ עמ"ש בשעהיוה"א פ"י: "והזיו והניצוץ המתפשט ממנו (כדור השמש) נקרא אור כמ"ש ויקרא אלקים לאור יום וכו'", דלכאו' כיצד ניתן להביא ראי' מפסוק זה, והרי פסוק זה נא' ביום ראשון - קודם שנתלו המאורות?

ורצו כמה מהקוראים להשיב על שאלת הרמ"מ - שאין זו קושיא כלל, כיון דוודאי צ"ל מקור (-'מאור') גם לאור זה דלפני בריאת השמש, ועיקר המכוון בדברי אדה"ז הוא להוכיח שנק' אור דווקא כשהוא חוץ למקורו, שפועל "יום" בעולם, (כמ"ש בשם כ"ק אדמו"ר ב'ליקוטי פירושים' לר"י קארף). ולזה שפיר ניתן להוכיח מפסוק זה. ע"כ תוכן דבריהם בקצרה.

אמנם - כפי הנראה - לא כן היא דעת כ"ק אדמו"ר, דהנה בימים אלו (לאחר שי"ל קובץ האחרון) י"ל חוברת נוספת של 'מ"מ, הגהות והערות קצרות לסש"ב' על שעהיוה"א פרקים ח-יב, וז"ל כ"ק אדמו"ר ברשימותיו על פרק י (שם - ע' שצא) ד"ה 'כמ"ש': "(ברא' א' ה'. צע"ק הראי' כיון שזה הי' ביום א')", עכלה"ק.

וראה בפיענוחים שם: "צע"ק הראי' ש"הזיו והניצוץ המתפשט ומאיר ממנו (מ"גוף השמש שנקרא מאור") נקרא אור, כמ"ש ויקרא אלקים לאור יום" - כיון שזה הי' ביום א', לפני ש"ויעש גו' את המאור הגדול", שזה הי' ביום ד'". וזכה הרמ"מ לכוין לקושיית רבינו.