כתובות יז, א: "ת"ר מעבירין את המת מלפני הכלה וזה וזה מלפני מלך ישראל, אמרו עליו על אגריפס המלך שעבר מלפני כלה ושבחוהו חכמים, שבחוהו מכלל דשפיר עבד והא א"ר אשי אפי' למ"ד נשיא שמחל על כבודו כבודו מחול מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול דאמר מר שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך, פרשת דרכים הואי (רש"י: ולא ניכר שעבר מלפניה אלא כאילו הוא צריך לפנות לאותו דרך)".

הנה יש מחלוקת ההפלאה1 והח"ס באופן שיש לפני המלך ב' דרכים ובא' מהן יש כלה או מת, אם רשאי לילך דוקא בדרך שיש כלה, או שהא דמעבירין המלך מלפני הכלה הוא דוקא אם צריך לילך דוקא בדרך זו, משא"כ אם יש לו ברירה לילך בדרך אחרת אינו רשאי לילך בדרך הכלה ולגרום ביטול הכלה עי"ז.

וכתב ההפלאה שהא שאי' בגמרא ש"פרשת דרכים שאני", הוא רק שרשאי לילך בדרך אחרת אבל אינו צריך, והגם שהכלל בעדל"ת הוא, שעשה דוחה ל"ת רק אם א"א לקיים שניהם, וא"כ עד"ז כאן הרי אפשר לקיים שניהם (כבוד כלה וכבוד מלך), ע"י שילך המלך בדרך אחרת, מ"מ כאן אינו גדר דחי', ומביא ראי' שהרי כלה דוחה מת, ולכאו' הרי אפשר לה למחול על כבודה וא"כ אי אמרה לא בעינא ליכא לעשה כלל (ע"ד לקמן מ, א), ועד"ז מלך הרי יכול למחול לכבוד תורה וא"כ למה במקום מצוה רשאי שלא למחול, וע"כ שכאן "אין זה דחי' כלל כיון דכבודו עדיף" ולכן בפרשת דרכים אינו מחוייב לסלק מן הדרך. ע"ש.

והח"ס2 חולק ע"ז, ומקשה שמרש"י לא משמע כן שהרי בפשטות כאן הי' צריך לילך באותו דרך של הכלה, ולכן הי' רשאי לילך שם לכתחלה, ומ"מ כיון שהי' אפשר לו להראות כאילו צריך לילך דרך אחרת אין כאן חסרון במחילת כבודו, אבל אם באמת אינו צריך לילך דוקא בדרך זה (שיכול לילך בדרך אחרת) מהכ"ת שמותר לילך. ושוב מביא עד"ז מטו"א מגילה כט, א שמחלק בין כבוד הבא מאליו לכבוד שבא מחמת ציווי כו' ע"ש3.

ולכאו' י"ל שתלוי בגדר של דחיית הכלה מלפני המלך, דהנה בתוס' כאן (ד"ה פרשת דרכים) הלשון "אבל הכא ליכא מצוה דכבודו עדיף מכבוד כלה". ולכאו' יש להבין דברי התוס' בב' אופנים; א) שבעצם יש מצוה של כלה במקום המלך, אלא שמ"מ כבוד המלך עדיף, ומש"כ דליכא מצוה לאו דוקא שאין מצוה כלל, אלא שלפועל כיון שכבוד המלך עדיף ליכא מצוה של כבוד כלה - והיינו ביחס לעדיפות של כבוד מלך. [או בסגנון אחר: בנוגע לפועל ליכא מצוה]. ב) או שבמקום כבוד מלך אין מצוה כלל של כבוד כלה, והיינו משום שמלך עדיף לכן ליכא מצוה כלל.

[ולהעיר מלשון תוס' הרא"ש ור"ש כאן שכתבו בקיצור שכבוד המלך עדיף מכבוד כלה (ולא הוסיפו כלשון התוס' שליכא מצוה)].

ולכאו' הוא ע"ד האופנים בגדרי עדל"ת, האם הפי' שהוא דחוי' או הותרה, שסו"ס יש כאן עשה ול"ת, אלא שמ"מ העשה דוחה הל"ת או מתיר אותו, ומצינו אופן (על יסוד דברי ר"נ גאון שבת קלג, א) שיש תנאי בהל"ת שבמקום עשה אין ל"ת כלל, והיינו שאין הפי' שהעשה דוחה או מתיר הלאו, אלא שאין ל"ת מלכתחלה במקום עשה. - ראה לקו"ש חט"ז יתרו (ה) ס"ח ובהערות. חלק כג נשא (א). ועוד.

ולכאו' עד"ז בנדו"ד, שלדעת ההפלאה אינו בגדר דחי' אלא שכבודו עדיף (כלשונו), והיינו שס"ל שבמקום כבודו אין מקום כלל לכבוד כלה, וממילא לא איכפת לן במה שיש לו דרך אחרת לילך, כיון שב"עולם" של המלך אין מציאות של כבוד כלה כלל. וזהו הפי' "עדיף", היינו שמצד העדיפות של כבוד מלך "ליכא מצוה" כלל, היינו כאילו אין מציאות של כבוד כלה [וכאילו נאמר - בהתאם לסברא הנ"ל - שיש תנאי בכבוד כלה שהוא דוקא במקום שאין מלך, אבל במקום מלך לא חל כלל הגדר של כבוד כלה].

משא"כ לדעת הח"ס הרי הוא בגדר דחי', שכבוד מלך דוחה לכבוד כלה, אבל סו"ס יש כאן מציאות של כבוד כלה, וא"כ הרי זו נכנס לכל הגדרים של דחי', ואם יש לו האפשריות לילך בדרך אחרת ולא לדחות כבוד כלה ("אפשר לקיים שניהם") צריך לילך דוקא שם (והעדיפות הוא רק בנוגע לפועל, שמלך דוחה לכלה).

ואולי יש לתלות כ"ז, ע"פ מה שמבאר כ"ק אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע ברשימה שמחת ביה"ש תרצ"ב (חוברת ז) שמבאר שם שעיקר ענינו של מלך הוא שע"י יהי' בנ"י בטלים להקב"ה, ומבאר "וכיון שעיקר טעם היראה מפני המלך ושאם מחל על כבודו אין כבודו מחול הוא בכדי שעי"ז יומשך יר"ש בכל ישראל", הרי לפ"ז יתורץ הסתירה בדין מלך שמחל על כבודו, שבסוטה שבחוהו לאגריפס על שקרא בעמידה, וכתובות שבחוהו משום פרשת דרכים, וכן בקידושין אמר שאין כבודו מחול הגם שהוה סעודת מצוה, והתוס' מחלקים שיכולים לבטל כבודו מפני כבוד שכינה, אבל אם ביטלו מפני כבוד כלה או ת"ח גזה"כ שאינו מבטל, וגם מצוה ליכא כיון דהכלה והת"ח מחוייבים ג"כ בכבוד המלך, וחיובם גדול (מגזה"כ), וא"כ ליכא מצוה במה שמכבדם כיון שכבודו עדיף. עכת"ד התוס'.

וע"ז הוסיף רבינו בחצע"ג "ולכאו' מנ"ל דכבודו עדיף. גם - כמו דאמרינן שגם על הכלה ות"ח נאמר שום תשים, נאמר - שגם על המלך נאמר חיוב כבוד הכלה ות"ח. אתמהה! ואולי אפ"ל - עפ"י שיטת התוס' - דתכלית כל המצות הוא כמש"נ ויצונו ה"א לעשות א"כ החוקים האלה ליראה וגו', ומצות מורא המלך - היא גופא ממשכת יר"ש, ולכן היא עדיפא ממצות אחרות, דהוי כמו מצוה כללית. אלא שבזה עוד לא סרה הקושיא מסנה' דלקמן".

ואח"כ הוסיף רבינו ביאור דילי' "ולפי הנ"ל - יובן ויומתק, דכיון דעיקר מצות המלך, הוא שע"י יומשך יר"ש, אין לו לכבד את הכלה, כיון דעי"ז, אף דהוי בזה מצוה - וכנ"ל במוסגר, דמנ"ל דהא עדיף וכו' - מ"מ זה סותר לביטול הכלה לפניו, ועי"ז - להמשכת יר"ש עלי', שזהו כל ענין המלך. משא"כ בהא דקרא בעמידה, שאין זה סתירה להמשכת יר"ש למי שהוא, כיון דאין בזה כבוד לבו"ד - שיבחוהו חכמים. ולא הוי סתירה להמשכת יר"ש גם בקרא כמו ע"י ראיתו ערום וכו' שגם בזה אין כבוד לבו"ד, דקרא שאני, כיון דמצוה הוא, וא"כ אדרבה בזה מראה, שלבו חלל בקרבו שזה אדרבה מועיל בהמשכת היראה". וע"ש באורך דברים נפלאים.

[ומדברי רבינו ברור, שלומד פי' דברי התוס' שכבוד מלך הוא רק עדיף ויותר מכבוד כלה, אבל מ"מ איכא למצות כבוד כלה גם במקום כבוד מלך, וע"ז מבאר רבינו שהוא עדיף מצד שהוא כמו מצוה כללית יותר כו'].

ואולי י"ל שיסוד החילוק בין ביאור רבינו בדברי התוס', וביאור רבינו עצמו, הוא ע"ד ב' האופנים שנת"ל:

לביאור רבינו בתוס', הרי גם במקום כבוד המלך יש לכבוד הכלה, אלא שמ"מ כבוד המלך עדיף, היינו שכיון שהוא כעין מצוה כללית שכל ענינו יר"ש כו', וממילא דוחה כבוד מלך לכבוד כלה (מצד היותו מצוה כללית), אבל סו"ס הרי איכא לכבוד כלה. ולפ"ז י"ל שזהו כיסוד סברת הח"ס הנ"ל שאם יש לו דרך אחר עליו לילך דרך שם שמהכ"ת ידחה כבוד כלה חנם (וככל גדרי עדל"ת).

אבל לביאור רבינו הרי במקום כבוד מלך אין כלל מקום לכבוד כלה, שהרי כל הענין של כבוד כלה הוא בסתירה לענינו של מלך, שמצד המלך אין מקום לכבוד של שום אחר, וממילא הרי ב"עולמו" של המלך אין כלל מציאות של כבוד לכלה, וזה מתאים לשיטת ההפלאה הנ"ל שכבוד מלך עדיף וממילא אין צריך להתחשב כלל עם כבודו של כלה (וממילא יכול לילך דרך שם אפי' אם יש לו דרך אחר לילך).