בנתיבות התפילה על עניני טעויות התפלה

ברשימת רבינו זי"ע חוברת קפה - הובא בשערי הלכה ומנהג (החדש) ח"ה סי' צט- כותב רבינו וז"ל: "איסור אכילת דגים בחלב מפני הסכנה שנזכר בב"י - חושבים לפליטת בקולמוס, אבל בכל זאת נזהרין בזה, ולכן מערבין עוד מה (חמאה, סמעטענע). - כל זה הוראה מהצמח-צדק".

בכדי להבין דברי הצמח-צדק נבאר דין אכילת דגים עם חלב. מבואר בב"י (יו"ד סי' פז דף קלח ע"ב) וז"ל: "ומכל מקום אין לאכול דגים בחלב מפני הסכנה כמו שנתבאר בספר אורח חיים סימן קעג". ובדרכי משה אות ד כותב ע"ז: "ולא ראיתי מימי נזהרין בזה, וגם באורח חיים סי' קעג אינו אלא שלא לאכלו בבשר משום סכנה, אבל בחלב שרי, ולכן נראה שנתערב לרב בית יוסף בשר בחלב". וכ"כ הפרישה (סק"ח) והט"ז (סק"ג) והש"ך (סק"ה) והמג"א (ריש סי' קעג), וכן נקט החיד"א בספרו מחזיק ברכה (סק"ד). ובפרישה מביא ראיה להתיר מהא דאמרו בחולין (קיא, ב) דגים שעלו בקערה של בשר מותר לאכול בכותח, משמע שאוכלין דגים עם כותח שהוא חלב. ולציין שגם הב"י אינו מביא איסור זה בשו"ע.

אולם הפמ"ג מביא להלכה בשם הכנה"ג (הגהות הב"י אות יט) והבית לחם יהודה (אות ג) שאכילת דגים בחלב היא סכנה, אבל מוסיף דבחמאה ובשומן הנקלט מעל גבי החלב אין סכנה. ובפתחי תשובה (סק"ט) מביא משו"ת חינוך בית יהודה (סי' סא) שמקיים ג"כ דברי הב"י שאסור לאכול דגים בחלב, משום שחקר אצל חכמי הרופאים ונתוודע לו שדוקא דגים המטוגנים עם חמאה מותר לאכול, אבל דגים המבושלים בחלב יש בהם סכנת חולי, שהדגים מקררים מאוד וגם החלב רע ומזיק לגוף.

אולם בשו"ת חת"ס (יו"ד סי' קא סוד"ה אברא) כותב: "ולפענ"ד זה אינו אמת ונאמן עלינו הרמב"ם גדול הרופאים" עכ"ל, והיינו שהרמב"ם בהל' רוצח ושמירת נפש פי"א וי"ב השמיט דין דלא יאכל דגים עם בשר וגם הדין שלא לאכול דגים עם חלב, ע"כ דהרמב"ם דרב גוברי' ברפואות וטבעיות ניסה בחקירתו ומצא שנשתנו הטבעיים בזה. ונהי שלא נסמוך על זה לעשות מעשה לאכול בשר עם דגים דאפשר דהו"ל כמו דבר הנאסר במנין, ואפשר דלא שייך בזה כל הני תי' הנאמרים בגילוי, ומשו"ה אנו נזהרים ומנהג אבותינו תורה, מ"מ כ"ז שייך רק בדגים עם בשר שיש לזה סמך בגמ' והפוסקים הביאוהו להלכה, אבל בדגים עם חלב שאינו מובא בראשונים וגם הרמב"ם גדול הרופאים אינו סובר שזה סכנה, אין אנו חוששין לזה.

אולם בשו"ת אדני פז (סי' מב, הובא בפת"ש שם) מביא בשם רבינו בחיי דגם בדגים עם חלב יש סכנה ומטעם זה פסק דאף בדיעבד אסור, ומתיר רק בדג עם חמאה כיון דכל העולם עושים כן, עיי"ש. והוא ברבינו בחיי פרשת משפטים (ד"ה לא תבשל גדי) שכתב: "וכן דעת הרופאים בתערובת דג וגבינה שנתבשלו כאחד שמוליד תכונה רעה וחולי הצרעת". אולם במור וקציעה (סי' קעג) מסיים ע"ז: "אולם דעת הרופאים היא, לא מדעת חכמי ישראל אמרה", ומשמע דאין זה להלכה. ולציין שרבינו בחיי כותב דהסכנה היא רק כשנתבשלו כאחד ולא כשמערבים אותם ביחד.

ובפת"ש מסיים דהאידנא שכל העולם מבשלים גם עם חלב שרי כיון דדשו בה רבים. גם ביד אפרים כותב: "ובמדינתינו עמא דבר שמבשלים דגים עם חלב ולא קפדי כלל". וכן העיד בערוך השלחן שהמנהג בכל המקומות להקל בזה. וביד יהודה כתב (בפירוש הקצר סק"י): "ודבר שאין לו יסוד בדברי חז"ל רק מהלכות הרופאים הכל לפי המקום והזמן, דאין כל המקומות והזמנים שוין בטבע". וכ"כ בכה"ח (או"ח סי' קעג אות ג) וז"ל: "ונראה כיון דזה ע"פ הרפואה ואויר המקומות אינו שוה כידוע, אפשר שיש מקום מזיק ויש מקום שאינו מזיק, וע"כ במקום שלא דשו בו רבים לאכול דגים בחלב או בגבינה יש להחמיר". וראה גם אריכות דברים בפחד יצחק ערך "בשר דגים וחגבים".

ובזה מובן דברי רבינו בשם הצ"צ, דהגם שיש הרבה פוסקים המקילין לאכול דגים עם חלב כדלעיל מ"מ אנן ההולכין בדרך רבותינו נשיאינו "בכל זאת נזהרין בזה, ולכן מערבין עוד מה (חמאה, סמעטענע)", כדעת הפוסקים שרק עם יש להחמיר ולא עם שאר דברים.