בלקו"ש חכ"ו בפרשתינו ע' 160 מבאר כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו הא דבזה"ז הוה גר גמור אף שאין עתה קרבן, ולכאורה יש להעיר בזה דמבואר בלקו"ש חל"ג שיחה לחג השבועות ע' 26 דשונה הגרות דמ"ת להגרות דזמה"ז , דבזמן מ"ת לא הי' חלות גרות ע"י מילה טבילה והרצאת קרבן כי לא הי' עדיין קבלת המצות שהוא הגרות עצמה, והגם דהיו צריכים למילה טבילה וקרבן, מ"מ היו כמו תנאי גרות אבל לא פעלו החלות גרות ולכן הטבילה הי' יכול להיות בשבת כי הטבילה לא הי' עליו גדר "משפט", ולא הי' "תיקוני גברא", משא"כ בזמן הזה דיש כבר קבלת המצות וכלשון הרמב"ם בפי"ג מאיסו"ב כשירצה לביכנס לברית ולהסתופף תחת כנפי השכינה ולקבל עליו עול תורה, אז המילה וטבילה הם המעשה גרות שעל ידם יש חלות גרות, עיי"ש בארוכה.

ולפי זה י"ל דילפינן מ"ככם כגר" שהשלשה דברים [מילה טבילה וקרבן] מהווים "כניסה" לברית ושלכן בעינן גם בזה"ז להמעשה גרות דמילה וטבילה, והיינו אף שבאמת במ"ת לא היו חלק מהמעשה גרות [שהי' רק בשעת מ"ת], מ"מ חשיבי "מכניסין" דברים שעל ידם נכנסין לברית.

ולהעיר מהלשון בהשיחה בחל"ג [ע' 29], שהם היו "תנאי גרות", והיו "צריכים" להם, ואח"כ [בע' 30 בסוס"ג] אומר רק שע"י הטבילה לא היתה חלות הגרות ולכן לא הוה בגדר תיקון גברא ו"משפט", ולכאורה הול"ל בלשון יותר אלימתא דלא הוה בכלל מעשה גרות, רק "תנאי" כנ"ל, אלא דלפי הנ"ל יובן דאף שבעצם היו רק "צריכים" לזה והיו "תנאי", מ"מ ילפינן מככם כגר שחשיבי בגדר "כניסה" [וע"ד מעשה גרות] שלכן בזה"ז דהם מעשה גרות ממש ילפינן ממה שהי' במ"ת.

ולפי זה יובן ג"כ למה בעינן ילפותות להג' דברים שהיו במ"ת, כי כונת הגמ' הוא לא רק ללמד שהיו בשביל מ"ת - גרות [דמאן יימר לן שהמילה במצרים הי' קשור למ"ת וע"ד המבואר בלקו"ש חכ"ח בשיחה לערב חה"ש ע' 17 דתמיד הנעשה בסיני חשיב כמו אחרי מ"ת שיכולין ללמוד הימנו להתמידין הנקרבין, וזה גופא מגלה לן הקרא ד"עולת תמיד העשוי' בהר סיני], אלא דחשיבי "מכניסין" כנ"ל.

[ולהעיר מהמחלוקת הראשונים בא' שמל לשם מצוה ולא לשם גרות אי מהני לגרותו (יבמות מו ע"ב בפי' דברי הגמ' "מי לא טבל לקריו" עיי"ש ברש"י ותוס' וראשונים, וברמב"ם פי"ג מאיסו"ב ה"ט)].

והשתא י"ל דילפינן מ"לדורותיכם" שהיכא דאין ביהמ"ק אמרינן דהקרבן אז נחשב רק כמו תנאי ואינו חשיב דבר הכונס לגרות [וראה בהערה 8 לפי הצפע"נ דהילפותא מגלה לן בשעת הכית ג"כ] ולכן עתה כשעושים הדברים בגדר מעשה גרות לא צריכים בכלל קרבן.

ולפי זה י"ל החילוק בין מי שאי אפשר למולו דנפסק ביו"ד סי' רסח דיכול להתגייר בלי מילה כיון דלא שייך אצלו מילה, לקרבן דלא שייך בזמן הזה, דלגבי קרבן בעינן ילפותא משא"כ במילה, דהילפותא בקרבן הוא שבכלל דחשיב רק בגדר תנאי, משא"כ במילה מכיון דרואים דבשעת מ"ת נכנסו הנשים לברית ונעשו גרים בלי מילה, עד"ז מי שאי אפשר למולו יכול להתגייר [עיין תוס' יבמות מו ע"ב], וא"צ ילפותא מיוחדת כמו קרבן דלא נחשב כ"מכניס".

ובהאי ענינא דמילה וטבילה הם מעשה גרות, יש להעיר שאולי הוא ע"ד הכניסה דנפש אלקית כמבואר בסוס"ד במהדו"ת בשו"ע אדה"ז דתחילת הכניסה הוא במילה, והגמר בברמ"צ, ומובן דאין זה סותר מהמובא בהשיחה מהרדב"ז וגהש"ס [ע' 164 ובהערה 36] דהמילה הוא הסרת הטומאה והטבילה הוא הכניסה לקדושה, דאף הסרת הטומאה לכניסה יחשב, וע"ד מהמבואר בהשיחה גופא החילוק בין מילה וטבילה לקרבן שאף שקרבן הוא רק מסיר דבר המונע מ"מ בשלשה דברים "נכנסו" ישראל לברית, אלא דיש לחלק, דבישראל גמור הרי בשעת מילתו עומד הנה"א לגמור כניסתו בהגיעו לשנת יג, משא"כ בגר הרי אף אי מל לשם גרות יכול להיות שלעולם לא יטבול להשלים גרותו ותלוי בדעתו.

וע"ד הדרוש י"ל דהג' לשונות בהרמב"ם "ליכנס לברית ולהסתופף תחת כנפי השכינה ולקבל עליו עול תורה" הם מכוונים כנגד מילה [ליכנס לברית] טבילה [להסתופף תחת כנפי השכינה, שענין להסתופף הוא ע"ד הטבילה במי הדעת, וקרבן [לקבל עליו עול תורה - עיין לקו"ש חל"ד ע' 210 הערה 38], וגם י"ל שהוא כנגד אברהם [ענינו מילה] יצחק [ענינו תפילה] ויעקב [ענינו תורה].