ר"מ בישיבה
ב'היום יום' י"ג חשון: "...דער בעש"ט פלעגט אפטייטשען די ווערטער אין אידיש. אז מ'האט געלערנט ערכין און געקומען צום מארז"ל (טו, ב) לשון תליתאי קטיל תליתאי, האט דער בעש"ט דאס אויסגעטייטשט: לשון הרע הרג'ט אלע דריי: דעם אויסטראכטער דעם דערציילער און דעם צוהערער, נאר דאס איז אין לבושים רוחנים, וואס דאס איז שווערער ווי רציחה אין גשמיות".
ולכאורה צ"ב מהו הפי' בה"אויסטראכטער", היינו שהי' אחד שהמציא את הלה"ר ודוקא באופן כזה קטיל תליתאי. דלכאורה גם בציור שאחד סיפר רע על השני בלי שישמע מ"אויסטראכטער" ג"כ הי' צריך לקטול עכ"פ המספר והשומע. וגם מהו הטעם שה"אויסטראכטער" אינו נקטל עד שיספר זה ששמע ממנו לאחר.
והנה עי' בלקו"ש חט"ו ע' 32 שמבאר שם הא דלישנא תליתאי קטיל תליתאי, ומפרש שם שקאי על המספר והשומע והאדם שמספרים עליו. ומבאר מהו הטעם דזה שמספרים עליו נענש, דזהו משום שמגלים את הרע שלו מן ההעלם.
ובהערה 28 שם מביא ד"בהיום יום (ע' קד) הובא בשם הבעש"ט פי' מרז"ל הנ"ל באו"א "דעם אויסטראכטער". ואפשר שהוא ע"פ פירוש רבינו גרשום בגמ' שם. וראה ויק"ר פכ"ו, ב: שהוא הורג שלשה כו' והנאמר עליו. וש"נ".
וז"ל פירוש ר"ג: "לשון תליתאי - שהאומר שמעו מאחד, ואמרו לאחר דהוו ג' בני אדם".
והנה מפשטות הל' בהערה הנ"ל משמע שפי' ר"ג הנ"ל (ועד"ז פי' הבעש"ט) הוא פי' מחודש במחז"ל הנ"ל, אבל לכאורה היה אפשר לומר דזהו ג"כ פרש"י. דהא רש"י פירש דלישנא תליתאי "זהו לשון הרכיל שהוא שלישית בין אדם לחבירו לגלות לו סוד". והיינו דלישנא תליתאי היינו "רכילות".
והנה בההבדל בין רכילות ללה"ר נחלקו הראשונים. ועי' שו"ע אדה"ז סקנ"ו ס"י שמביא שיטת הרמב"ם בגדר רכיל דזהו מי "שטוען דברים והולך מזה לזה ואומר כך אמר פלוני כך שמעתי על פלוני כו'" (אע"פ שאינו גנות), ולה"ר הוא המספר בגנות חבירו. ואח"כ מביא שיטת הסמ"ג דגדר רכיל הוא "המגלה לחבירו דברים שדיבר ממנו אדם בסתר", ומציין לפרש"י הנ"ל דפירש דלישנא תליתאי היינו רכיל, והיינו כפי' הסמ"ג הנ"ל בגדר רכיל.
עכ"פ היוצא מהנ"ל דלפרש"י הפי' ב"לישנא תליתאי" היינו דברי רכילות והיינו שסיפר למישהו מה אמר עליו פלוני, ולא סתם מספר בגנות חבירו. ועפי"ז י"ל דזהו פי' הבעש"ט (ור"ג) דה"אויסטראכטער" היינו זה שאמר מלכתחילה משהו על חבירו, וע"י ה"לישנא תליתאי" היינו שמישהו סיפר לזה מה שסיפרו עליו - "קטיל תליתאי": זה שדיבר מתחלה וזה שסיפר מה שדיבר וזה ששמע (היינו זה שדיברו עליו מתחלה).
אמנם לכאורה אי אפשר לומר כן דהנה לשון הבעש"ט הוא: "לשון הרע הרג'עט אלע דריי ... נאר דאס איז אין לבושים רוחנים וואס דאס איז שווערער ווי רציחה אין גשמיות", ומשמע דלאו דוקא שסיפר לחבירו מה שאחר סיפר עליו, אלא דאיירי סתם במספר על גנות אדם אחר - "לשון הרע", דלכן ה"קטיל" כאן הוא ברוחניות, ולא בגשמיות.
משא"כ לרש"י איירי דוקא ב"הולך רכיל" - שסיפר לחבירו מה שאחר סיפר עליו, ולכן מפרש שיהיה כאן "קטיל תליתאי" - בגשמיות (וכמו שפירש בד"ה לאומרו: "לרכיל עצמו שמתוך מריבה שנופלת בין השניים הורגין זה את זה והורגין גואלי הדם את הרכיל שההריגה בא על ידו"), ולא כפי' הבעש"ט.
אבל נראה מההערה בלקו"ש שם שרבינו גרשום אכן ס"ל דאיירי כאן ב"לה"ר" כפי' הבעש"ט, אמנם לכאורה גם ברבינו גרשום אפשר ללמוד שמפרש כרש"י, וי"ל דלכן כותב הרבי בהערה: "ואפשר שהוא ע"פ פירוש רש"י".
ועכ"פ עדיין צ"ע כנ"ל לפי' הבעש"ט - מהו ענין ה"אויסטראכטער" כאן, כמו שהקשינו לעיל.
[והנה הל' בגמ' ערכין הנ"ל הוא: "לישנא תליתאי כו' למספרו ולמקבלו ולאומרו", ובהגהות הב"ח שם מוחק תיבת "למספרו" ובמקומו כתב "ולאומרו", ועל תיבת "לאומרו" תיקן "לאומרין עליו", וציין שזהו גי' רש"י (היינו זה שהחליף "מספרו" ל"אומרו").
אבל לכאורה צ"ע דהנה הב"ח נקט בפשטות ד"המספרו" הכוונה לזה שמספר ה"לישנא תליתאי", וכיון שרש"י העתיק "האומרו" - "היינו הרכיל עצמו כו'", מזה דייק הב"ח דרש"י גריס האומרו במקום המספרו.
אבל לכאורה י"ל ד"המספרו" קאי על זה שדיבר בתחילה על חבירו ו"מקבלו" קאי על זה שסיפרו עליו, ו"האומרו" קאי על הרכיל עצמו שסיפר ל"המקבלו" מה שסיפר "המספרו".
ועפי"ז יובן גם דיוק הסדר בהנ"ל, דהנה רש"י פירש ד"קטיל תליתאי" בא ע"י שמריבה נופלת בין השניים (היינו זה שדיבר על חבירו מתחילה וזה ששמע שדיברו עליו) והורגין זה את זה, ואח"כ הורגין גואלי הדם את הרכיל שההרג בא על ידו.
וזהו הסדר: "המספרו והשומעו", היינו כנ"ל שאחר שסיפר ה"אומרו" ל"השומעו" מה שדיבר עליו ה"מספרו" - הורגין "המספרו והשומעו" זה את זה, ואח"כ הורגין גואלי הדם את ה"אומרו" שההרג בא על ידו].
ועוד יל"ע בפי' ה"אויסטראכטער", דלכאורה משמעותו שלא היו הדברים שנאמרו אמת. ולכאורה הגדר דהולך רכיל ולה"ר הוא אפילו כשמה שדיבר מתחילה על חבירו הי' אמת?
Download PDF