בלקו"ש ח"ה לפ' ויצא שיחה א מבאר הרבי הא דרק רב יוסף עשה יומא טבא לרבנן בהגיעו לששים שנה על ש"נפקי לי מכרת", ולא מצינו כזאת אצל שאר תנאים ואמוראים, לפי שבכלל אחרי החורבן גם חייבי כריתות יכולים להאריך ימים על ידי שמקבלים חיות מקליפה (כמבואר באגרת התשובה), ואין ראי' שנפקי מכרת, ורק אצל רב יוסף שאפילו "אומנא לביתי' לא חליף" הרי הי' נראה בחוש שחיותו הי' מהיכלות הקדושה ושוב ראי' מהגיעו לששים שנה שנפקי מכרת.

ומסיק שם (סוף אות ו):

"נאר פונדעסטוועגן איידער אים איז געווארן זעכציק יאר האט ער חושש געווען אז ביי אים איז אפשר יע געווען אן ענין פון איסור כרת - ווייל אויך א חייב כרת קען מקבל חיות זיין פון קדושה ביז פופציק אדער זעכציק יאר" (מהרשימו של נפשו האלקית, כמבואר באגה"ת שם).

ולא הבנתי, שהרי מובן ופשוט דזה ששייך שגם בזמן הזה יקבל אדם חיותו רק מהיכלות הקדושה כמו בזמן הבית, ה"ז רק אצל צדיק גדול ביותר, ופשיטא שלא שייך זה אצל חייבי כריתות. וא"כ זה גופא שראה בגילוי שמקבל חיותו רק מהיכלות הקדושה ה"ז ההוכחה היותר ברורה שלא עבר על איסור כרת, דאל"כ לא הי' מקבל חיות באופן נסיי כזה - ומהו הפירוש בהשיחה שעד הגיעו לששים שנה עדיין הי' חושש שאפשר שעבר על איסור כרת?

בסגנון אחר: אם באמת עבר על איסור כרת, הרי שוב אפשר שהאריך ימים לפי שחיותו היא מקליפה, ככל חייבי כריתות בזמן הזה המאריכים ימיהם ושנותיהם בנעימים.

[ואין לומר שחשש שאפשר שעבר בצעירותו אלא שאח"כ עשה תשובה, דא"כ מהי הראי' מהגיעו לששים שנה שאינו כן, והרי יתכן שזהו לפי שעשה תשובה ותיקן הדבר. וכמבואר בלקו"ש שם הערה 27 שע"פ הביאור באגה"ת שם מובן שע"י התשובה אפשר לתקן הענין ויכול להאריך ימים, עיי"ש).

ובפרט לפי המבואר אח"כ בהשיחה שרב יוסף להיותו סגי נהור נעקר יצרו ממנו ולכן הי' מוחזק אצלו שלא יעבור אפילו אכרת דיומא כו' - הרי פשוט שגם קודם הגיעו לששים שנה לא עבר אאיסור כרת, וא"כ מדוע חיכה בסעודתו עד ששים שנה.

ולכאורה הי' אפשר לבאר הענין באופן אחר קצת, דאע"פ שהי' ברור לו גם קודם הגיעו לששים שנה ש"נפקי לי מכרת" (היינו שלא עבר מימיו על איסור כרת) מהא גופא דאפילו אומנא לביתי' לא חליף, מ"מ לא עשה סעודתו עד הגיעו לששים שנה, לפי שזהו זמן מיתה לחייבי כריתות, ולכן זהו הזמן שחוגגים דבר זה. כלומר, אין הפירוש ב"נפקי לי מכרת", שאז נתברר לו שאינו חייב כרת (וקודם לזה הי' מסופק), אלא שבהגיעו לגיל ששים בא לידי פועל ובגלוי שאינו חייב כרת. ויש לעיין אמאי לא ניחא לי' בהשיחה לפרש כן.