ר"מ בישיבת תות"ל - קרית גת, אה"ק
א. בלקו"ש חכ"ה עמ' 247 מבאר בקשר לדברי ה'אבודרהם' דהר"ת שבשם "חנוכה" הוא ח' נ'רות ו'הלכה כ'בית ה'לל, היינו שבהמחלוקת שבין ב"ש לב"ה האם "פוחת והולך" או "מוסיף והולך", ההלכה היא כבית הלל ש"מוסיף והולך" (וזה הובא גם להלכה בעט"ז לשו"ע או"ח סי' עת"ר).
ובהשיחה שם מעיר ע"ז, שלכאו' צ"ב, למה דוקא בחנוכה הדגישו זאת כ"כ שהלכה כב"ה, אע"פ שבכל התורה כולה הלכה כב"ה ועד ש"ב"ש במקום ב"ה אינה משנה"? ומבאר שם, שזהו מצד שחנוכה קשור במיוחד עם גדר המקבל, שזה בכללות שיטת ב"ה - בניגוד לב"ש שמסתכלים על דיני התורה כפי שהם מצד גדר הנותן וכו'. יעו"ש.
ובגליון תתיב כתבתי דיתכן לומר שהחידוש לגבי חנוכה הוא, שגם לע"ל שבכללות תהי' הלכה כב"ש, מ"מ במחלוקת זו תהי' הלכה כב"ה שגם אז ידליקו נ"ח באופן ד"מוסיף והולך" (ועי"ש הראיות והנימוקים לזה).
ב. והנה, מצאתי דבר חידוש ב'משנה ברורה' בסי' תרע"א, שלפי"ז יש לבאר את ההדגשה שהלכה כב"ה בנ"ח - גם בזה"ז - בנוגע לפועל. דהנה ב'ביאור הלכה' בסימן הנ"ל (בד"ה וי"א) כתב, דאפשר דהמח' שבין ב"ש וב"ה בנוגע לנרות חנוכה "לא נכנס בכלל מה דקי"ל בעלמא דהלכה כב"ה בדינא, אחרי דאינם מחולקים בענין הלכה אלא בענין הידור בעלמא" (וע"ש בסיום דבריו דכיון שלא הוזכר דבר זה בשום פוסק אין לצרף זה להלכה).
ואוי"ל שבכדי לשלול סברא זו - שבנוגע לנ"ח אפשר לנהוג גם כב"ש כיון ש"אינם מחולקים בענין הלכה", לכן באו והדגישו בעצם השם של היום "חנוכה" שגם בנדו"ד הלכה היא דוקא כב"ה - בנוגע להנהגה בפועל - ודלא כסברת ה'ביאור הלכה'.
והטעם לזה, משום שגם אם נקבל את עיקר סברת המ"ב, שבענין של הידור בעלמא אפשר לנהוג גם כב"ש (שע"ז גופא יש לדון, ואכ"מ), אך ההידור שבנ"ח הוא שונה מכל הידור מצוה סתם (ראה בהנסמן בשיחה הנ"ל הע' 58), כי הנרות הנוספים הינם חלק מהחפצא דנ"ח. ועד שישנם פוסקים הסוברים שאפשר לברך על הנרות הנוספים אף שכבר בירך על הנר הראשון, אף שבכלל אין מברכים על הידור (ראה בהנסמן באנצ"ת ערך חנוכה).
ולהעיר שהמחבר בשו"ע (סי' תרע"א ס"ב) לא הביא כלל את עיקר הדין דמדליקין נר אחר בכל לילה, וכתב רק האופן דמהדרין: "כמה נרות מדליק, בלילה הראשון מדליק אחד מכאן ואילך מוסיף והולך אחד בכל לילה" וכו'.
וראה גם ב'אור שמח' על דברי הרמב"ם בהל' חנוכה פ"ד הי"ב שכתב "אפילו אין לו מה יאכל אלא מן הצדקה שואל או מוכר כסותו ולוקח שמן ונרות ומדליק", ומפרש שם האו"ש שגם על נרות ההידור צריך לשאול או למכור כסותו (אמנם ב'ביאור הלכה' בסימן הנ"ל ד"ה "ואפילו עני" נראה דלא ס"ל כהאו"ש, עי"ש).
וכן ישנם עוד כו"כ ראיות לכאו' דבנ"ח עיקר התקנה מלכתחילה היתה להדליק כמהדרין מן המהדרין, אלא שלא החמירו כ"כ ותקנו דגם בנר א' יוצא י"ח, אבל כשמדליק באופן דמהדרין מן המהדרין הרי אין זה סתם נרות של הידור וכו', ואכמ"ל. ואשר לכן הדגישו שבנוגע למחלוקת הנ"ל בין ב"ש לב"ה באופן הדלקת הנרות אז ההלכה היא דוקא כב"ה, וגם בזה ישנו להכלל שבכה"ת דב"ש במקום ב"ה אינה משנה.
ג. ויש להמתיק את הטעם לכך ע"פ המבואר בשיחה הנ"ל (חכ"ה), דשם בס"ט מבאר שחנוכה קשור באופן מיוחד עם גדרי המקבל, והענין דהידור מצוה ג"כ בא מצד המקבל (עי"ש בארוכה).
ועפ"ז יומתק מאד שבנוגע לחנוכה גם בענין של הידור (ואפי' אם ננקוט כדברי הבה"ל שזהו הידור בעלמא ככל הידור) יש לעשות דוקא כב"ה, משום שזהו ענינו של היו"ט דחנוכה, שבא מצד גדרי המקבל (וכמבואר שם בהשיחה כו"כ ענינים הן בכללות הענין דחנוכה והן בפרטיו, שבהם מודגש מעלת המקבל, ה"בפועל" שי' בית הלל). והענין דהידור מצוה ג"כ שייך לגדרי המקבל וכנ"ל. ולכן כאשר רוצים להדר בחנוכה יש להדר דוקא כפי שיטת בית הלל.
ומ"ש הביאור הלכה שם להוכיח מהגמ' בשבת (כא, ב) ד"אמר רבה בב"ח א"ר יוחנן שני זקנים היו בצידן אחד עשה כב"ש ואחד עשה כדברי ב"ה" וכו' "ומשמע לכאורה דהיו ביומא שכבר נפסק בעלמא דהלכה כב"ה ואפ"ה זקן אחד עשה כב"ש". הנה לפענ"ד אפשר לומר בפשטות דשני זקנים הללו שהביא ר' יוחנן איך שנהגו, היו קודם דורו של ר' יוחנן לפני שנקבעה ההלכה כב"ה, ולא הביאם ר"י משום שיש חידוש בהנהגתם - שאפשר לנהוג כב"ש גם לאחרי שנקבעה ההלכה כב"ה - אלא משום הטעמים שנתנו לדברי ב"ש וב"ה וכמבואר שם בגמ' (ע"ש), וק"ל.
Download PDF