בלקוטי שיחות כג עמ' 336 (ובכ"מ): "יש תמהים למאמר חז"ל "רבי מכבד עשירים". ולדידי מובן ומבואר הוא . . כל ענין בעולם . . בהשגחה-פרטית . . עשירים, אנשים אשר ההשגחה העליונה נתנה בידם האמצעים לפעול טובות בעולמו של הקב"ה, בודאי גם כוחות נפשם מתאימים למילוי תפקיד זה, תפקיד העולה פי כמה על תפקידו של איש הבינוני . . אם בעשירים בזהב ובכסף . . על אחת כמה וכמה - עשירים בכח השפעה...", עכ"ל.

יש להצביע על מקור לזה במס' ב"מ לה, א: "לוה מקיים ביה במלוה תומת ישרים תנחם" (משלי יא, ג) וברש"י שם (ד"ה "לוה מקיים במלוה"): "מקרא זה 'תומת ישרים תנחם' - אם לא שאדם נאמן וישר הוא, לא היו מעשרין אותו מן השמים שנאמר תומת ישרים תנחם".

ניתן לקשר זה עם הידוע (ראה ביאורי הרנ"ג לתניא פ"א - עמ' ח מדפי הספר) בביאור מחז"ל (נדה טז, ב) שהמלאך הממונה על יצירת גוף האדם מכריז: עשיר או עני כו', "כי כל תכונה ותכונה זקוקה לגוף שיהיה מסוגל לקלוט אותה, וכשמטביעים תכונות באדם מרכיבים וממזגים את גופו כך, שיהיה מסוגל לקלוט את אותן התכונות . . בתכונת העשירות יש אדם שנברא שיהיה מוכן לקבל את העשירות, אולם ישנם אנשים שהעשירות היא בעוכריהם, כי גופם נברא בצורה כזאת שאינו 'כלי' לעשירות".