בלקוטי שיחות ח"ב עמ' 273: דיש לומר טעם השם "תענית אסתר" בפשטות: כיון שזהו תענית שבו נקהלו לעמוד על נפשם - הרי כל הצריכים לעמוד על נפשם (מנער ועד גו' ונשים) אין רשאים להתענות (בו ביום) שלא לשבר כחם . . משא"כ אסתר...".

בספר 'ועלהו לא יבול' (מהנהגותיו והדרכותיו של הגאון הרב שלמה זלמן אויערבאך עמ' רמא-ב) מביא כותב הספר (העורך ומלקט השמועות) על שאלה שהציג בפני הרב אויערבך ובנו הר"ב: הרי במסכת מגילה (יא, ב) מביא בשם ר"ת שצמים בתענית אסתר זכר לצום שהיה בזמן המלחמה ביום י"ג אדר, וכפי שהיה במלחמת יהושע בעמלק.

בהבנת הדברים יש מי שסבר בפשטות שהלוחמים בעצמם צמו, ובדורותיהם היו אנשים בריאים וחזקים, שהצום לא פגע ביכולת, הלחימה שלהם. ויש מי שסבר שפשוט שהלוחמים לא צמו ורק שאר הציבור צמו. והשיב הרב אויערבך "זה תלוי היה בכל חייל אם זה הפריע לו להלחם". [לעומת בנו הר"ב ז"ל "שהעיקר כמובן הצום בשביל לנצח, וממילא פשוט שהלוחמים בעצמם צמו"]

ולפי דברי כ"ק פשוט שרק אסתר צמה, ולהעיר מלקוטי שיחות כרך י' עמ' 429-422 לגבי הנלחמים במלחמת יום הכיפורים, עיי"ש וד"ל.