ידוע מה דאיתא בספרים דמצות סוכה יש בה מעלה מיוחדת במה שהיא מקפת את כל גוף האדם וכל עניני האדם, שאכו"ש ושינתו וכל מעשיו בעניני הרשות נתפסים במעשה המצוה כי בהם ועל ידם מקיים מצות סוכה. וזה לשון רבינו זי"ע בסה"מ מלוקט ח"א עמוד רנ"ג: "וזהו ענין המצוה דתשבו כעין תדורו, שצריך להכניס תחת צל הסוכה כל עניני חייו בכל פרטיהם ופרטי פרטיהם, ועי"ז עושים מכל פרט ענין של מצוה. והיינו, דהגם שבמשך כל השנה כולה צריכים לעבודה גדולה עד שיהי' בכל דרכיך דעהו (משלי ג, ו), והחכם יהי' ניכר באכילתו ובשתייתו ובמשאו ומתנו כו' (רמב"ם הל' דעות רפ"ה), אמנם בחג הסוכות, מצד עצם קיום המצוה (גם בלא העבודה דבכל דרכיך דעהו) כשעושה דברים אלו בסוכה ה"ה מקיים המצוה דבסוכות תשבו". עכ"ל.

והוסיף בזה רבינו בלקו"ש ח"ב עמ' 418 ע"פ המבואר בדא"ח1 - מיוסד על מה שאמרו חז"ל (יבמות סג, א) "כל אדם כו' שאין לו קרקע אינו אדם" ובתוד"ה שאין (שם) פירש: "קרקע לבנות עליו שידור בו" - שענין הבית ומקום הדירה נוגע לכללות מציאות ושלימות האדם2 ואשר ע"כ "כל אדם יהי' מי שיהי' יש לו בעצם רצון לבית והוא מוסכם ומוחלט בנפשו בהנחה מוחלטת מאד", נמצא דכיון שהסוכה היא ביתו ומקום דירתו בכל רגע משבעת ימי חג הסוכות הרי גם בשעה שאינו יושב בסוכה ה"ה קשור להמצוה עי"ז שדירת מצוה משלימה את צרכיו ועושהו לאדם, ע"שּ.

ומצאתי עד"ז ויותר מזה בספר דברי חיים (להגה"ק מצאנז זצ"ל) בדרושים לסוכות שכתב וז"ל: "ובאמת זאת היא עיקר מצות סוכה, תשבו כעין תדורו . . ואף אם אינו מקיים בפועל הסוכה מחמת שהוא פטור ממנה, מ"מ הוא יושב בצל קדושת הסוכה שהיא עצם המצוה תשבו כעין תדורו, כמו שהוא נוהג בביתו שלפעמים הולך ממנה, אעפ"כ נקרא ביתו גם שהוא רחוק ממנו, כמו כן הסוכה וצל הקדושה חופף עלינו, גם שאינו בפועל תחת הסוכה מ"מ מקרי סוכתו. ולזה נקרא מצוה קלה, שאין בו טורח, שאין החיוב דוקא לשבת בפועל, ובאם הוא מצטער הוא פטור והוי כיושב בסוכה . . ואם הוא יתברך פוטר מהמצוה מקבלים במחשבתם כאילו עשו".