נחלת הר חב"ד, אה"ק
בלקו"ש חלק ג' (ע' 756) מסביר שאנשי דור המבול נענשו בעוה"ז מפני שאין תשובה מועילה בין אדם לחבירו עד שירצה את חבירו, והם לא קיימו "והשיב את הגזילה". ע"ש.
והקשה ח"א מגמ' עירובין (סב, א): "ב"נ נהרג על פחות משו"פ ולא ניתן להשבון", שלכו"ע אין השבתו פוטרתו מחיוב מיתה כגזלן, (ואף אם חייב להשיב את החפץ פליגי בזה רש"י ותוס' שם), וא"כ מה שייך אצלם "והשיב את הגזילה"? וזה קושיא עצומה לכאורה.
ונראה לתרץ עפמ"ש התוס' בע"ז (סד, ב) ד"ה איזהו, דאין ב"נ חייב מיתה דכ"ז שלא דנוהו בב"ד [ועי' תוספתא ע"ז פ"ט, סנהדרין נו, ב, דב"נ מצווים להושיב בתי דינים בעיירות שלהם - ומחוייבים לילך אל הדיין ואסור להם לעשות דין לעצמם (שאילתות שאילתא ב)] - ואיתא בב"ר (פל"א, ה. ובירושלמי ב"מ פ"ד ה"ב וילקוט איוב רמז תתצ"ח) "כי מלאה הארץ חמס מפניהם. איזה חמס ואיזה גזל, א"ר חנינא חמס שאינו שוה פרוטה וגזל ששוה פרוטה. וכך היו אנשי המבול עושים הי' א' מהם מוציא קופתו מלאה תורמוסים והי' זה בא ונוטל פחות משו"פ, וזה בא נוטל פמשו"פ, עד מקום שאינו יכול להוציאן ממנו בדין".
וטעם הדבר דפמשו"פ אינו יוצא בדיינים כ' בעץ יוסף שם מפני "שהקילה תורה לפי שנתן למחילה כדאי' בפד"מ". והיינו משום דכתי' והשיב את הגזילה ואין השבה חשובה פחות משו"פ (סנה' רש"י נז, א) - ולכאו' צ"ע שהרי זה נאמר רק בישראל שמחיל על פחות משו"פ, אבל ב"נ מבואר בעירובין שם ובכ"מ שאינו מחיל אפי' על פמשו"פ, ובדידי' חשיבא פחות משו"פ כמו שו"פ לישראל - ועי' בתו"ת נח (ו, אות כ) שכ' דפמשו"פ איונ יוצא בדיינים אפי' בב"נ משום דלא פלוג.
ומעתה י"ל דאנשי דור המבול לא הלכו לדין כיון דממילא לא היו להם מה להוציא בדין כנ"ל, וא"כ לא נתחייבו כלל במיתה כנ"ל מהתוס'. ולפ"ז באמת לא הי' מגיע להם עתה שום עונש, אפי' כשלא קיימו והשיב את הגזילה.
והא שכן נענשו, י"ל עפי"מ דאי' בב"ר שם (ועפ"י דברינו יתבאר היטב הא ראי' שם): "א"ל הקב"ה (לאנשי המבול) אתם עשיתם שלא כשורה [(שמדת הדין הישרה לגמרי שלא יקח אחד מחבירו אפי' פחות משו"פ - עץ יוסף שם. וצע"ק שהרי בב"נ אין חילוק בין פמשו"פ לשו"פ כנ"ל). וי"ל דשלא כשורה היינו במה שאינם מחזירים הגזל - ושגרמו שלא יוכלו להוציא מהם בדין כנ"ל], אף אני אעשה עמם שלא כשורה" עכ"ל. - והיינו דאף שלא נתחייבו עדיין מיתה אפ"ה נענשו.
ולפ"ז יומתק דהוה מדה כנגד מדה, דכיון שעושה עול במה שאינו מחזירו, אף שב"ד אינו יכול לחייבו, כמו"כ נענש אף שלא נתחייב מיתה מכיון שלא דנוהו בב"ד. ולפ"ז מובן שפיר שיכול להיות בזה תנאי, שבאם יקיימו והשיב את הגזילה לא הי' נענשין, כיון דמעיקרא העונש בנדו"ד הוא שלא כשורה.
ועי' בתו"ת שם שכ' "וטעם הדבר שנענשו על פמשו"פ י"ל ע"פ מה דקיי"ל דב"נ נהרג על פמשו"פ כמבואר בעירובין סב, א ובכ"מ, וא"כ לדידי' חשיבא פמשו"פ כמו שו"פ לישראל" - ולכאו' תמוה דלפ"ז לא הוי שלא כשורה כלל, אבל להנ"ל א"ש. [ועי' בעץ יוסף שם שפי' הא דאף אני אעשה עמכם שלא כשורה באו"א - "שדרכי לרחם בדין אבל אתכם לא אתן לרחמים כלל" וכ"ה במת"כ שם. וי"ל דהסיבה לזה מ"ש לעיל].
והנה בפי' יפה תואר על המדרש שם הקשה בהא דנוטל פחות מש"פ וכו': "תימה דבן נח נהרג על פחות מש"פ וא"כ מה בין ש"פ לפחות, ועו' דמשמ' דש"פ היו מוציאי' בדיינים והלא בן נח לא נתן להשבון דכתי'..."? ומתרץ שם: "וי"ל דלא ניתן להשבון דקאמר הינו שלא יתכפר בהשבון כישראל אלא ימות, ומכל מקום ב"ד מוציאין הגזלה מהגזלן כשהיא ש"פ, ואע"פ שהיו חייבי מיתה אפילו על פחות מש"פ לא היו חוששים שלא היו דייניהם דנים הגזלן במיתה כדין התורה". עכ"ל.
ולפי"ז א"ש שיכול להיות תנאי שבאם שישיבו את הגזילה (של פחות מש"פ) לא היו נענשין, כיון שדייניהם לא היו דנין הגזלן במיתה, א"כ מעיקרא העונש בנדו"ד הוא שלא כשורה.
ועוד נ"ל ליישב עפי"מ דאיתא בגמ' ע"ז (עא, ב) דאי אמרינן משיכה בעכו"ם אינו קונה, אינו נהרג אלא משום צערא לישראל, אבל בעכו"ם אינו נהרג ע"ש. ולפי"ז לק"מ, כיון דאנשי דור המבול לא נתחייבו מיתה בבי"ד דלמטה כיון שלא גזלו מישראל, והא דנענשו מלמעלה - היינו "שלא כשורת הדין" - כנ"ל מהמדרש - וא"כ לפ"ז שפיר יתכן שאילו היו מקיימים והשיב את הגזילה דלא היו נענשים.
וכעת נראה דקושיא מעיקרא ליתא, דמ"ש בלקו"ש שם שהם לא קיימו "והשיב את הגזילה", אין הכוונה שלא החזירו בפועל את הגזילה, אלא שאפילו שהחזירו בפועל אין זה אלא מתנה חדשה, ודוקא משום הגמ' דעירובין "דלא ניתן להשבון", דהיינו שלא יכולים לקיים הדין דוהשיב וגו', ולכן מתחייבים בהעונש, כי בעצם לא שייכים לתקן את הגזילה וא"ש.
וכשמעיינים בהשיחה רואים זאת בהדיא שם, וז"ל (ע' 755) [ההדגשות אינן במקור]:
"נאך א טעם אויף דעם וואס דער עיקר עונש פון דור המבול אין געווען אין עולם הזה:
אויף חטאים שבין אדם לחבירו העלפט ניט קיין תשובה און אפילו יום כפור העלפט ניט אויף דעם, "עד שירצה את חבירו" (יומא פה, ב. שו"ע אדמוה"ז חאו"ח סי' תר"ו סעי' א) ביז ער וועט איבער בעטן זיין חבר. און אויב יענער האט אים ניט מוחל געווען, ווערט זיין תשובה ניט נתקבל, הגם ער האט געטאן וואס ער האט געקענט - און אויף וויפל דאס רירט אן עניני שמים איז זיין תשובה געווען ווי ס'דארף צו זיין - וויבאלד אבער אז דאז רירט אן עניני עולם הזה (בין אדם לחבירו) העלפט ניט די תשובה ביז ער וועט מקיים זיין דעם "והשיב את הגזילה". ער וועט צוריקגעבן די גזילה צום חבר, עד ש"יוליכנו אחריו אפילו למדי" (בבא קמא קג, א. ועיין שם קד, רע"א. פוסקים חו"מ סי שס"ז.), אפילו ווען יענער געפינט זיך אין עק וועלט.
דער כלל איז אבער מער ניט ווי בנוגע עניני עולם הזה, בנוגע עניני שמים - וויבאלד ער האט געטאן אלץ וואס ער האט געקענט אויף מרצה צו זיין דעם חבר זיינעם, און ער איז ניט שולדיק אין דעם וואס זיין חבר האם אים ניט געוואלט מוחל זיין אדער אין דעם וואס ער האט אים ניט געקענט געפינען - ווערט זיין תשובה נתקבל. נאר בנוגע עניני עולם הזה - וואס דאס איז דאך דער עיקר אין די חטאים שבין אדם לחבירו - האט ער דאך פארט ניט פארריכט דאס וואס ער האט צעשטערט אין דעם סדר פון עולם הזה, העלפט ניט אויף דעם זיין תשובה (עיין יבמות כב, ב. חו"מ שם) און דעריבער איז כאטש ס'איז דא א דיעה אז דור המבול האבן א חלק לעולם הבא, ווארום לויט דער דיעה האבן זיי תשובה געטאן, האבן זיי אבער אן עונש אין עולם הזה יא געהאט, ווייל עס האט ביי זיי געפעלט דער "והשיב את הגזילה"." עכ"ל.
והיינו שחסר אצלם ה"והשיב את הגזילה" דוקא מפני הגמ' דעירובין "דלא ניתן להשבון". ומה שנותנים בפועל אינו אלא מתנה חדשה, אבל אינו מתקן מה שקלקל עם הגזילה בהסדר של עוה"ז, וא"ש ולק"מ.
Download PDF