בלקו"ש ח"ה (ע' 157) מביא כ"ק אדמו"ר זי"ע מחלוקת הראשונים האם בן נח מחויב במצות צדקה מיוסד על מ"ש בגמ' (סנה' נז, ב) שב"נ מחויב "לעשות צדקה ומשפט", דהר"ן (נו, ב) ס"ל שפי' "צדקה" הוא כפשוטו, וב"נ מחויב בצדקה, (וראה גם יד רמה שם נז, ב). ורש"י ס"ל ש"צדקה" פירושו "פשרה", כי ב"נ אינו מחויב במצות צדקה כפשוטה. ומוסיף, שכן מוכח שיטת הרמב"ם, שהרי כתב (הל' מלכים פ"י ה"י): ב"נ שרצה לעשות מצוה משאר מצות התורה [ז. א. שאין מחויב בה] וכו', אין מונעין אותו לעשותה כהלכתה וכו', נתן צדקה מקבלין ממנו. - הרי שנקט צדקה כדוגמא למצוה שאינו מחויב בה.

ומקשה דלשיטת הר"ן אינו מובן למה לא מנו חכמים צדקה בכלל המצות דב"נ? [ואף שהר"ן כ' שזהו לפי שבהמנין דמצות ב"נ נכללו רק שב ואל תעשה ולא קום ועשה, כמפורש בגמ' שם לגבי ענין אחר, מ"מ ק' לפי ההו"א בגמ' שם שאין מחלקים בזה, למה לא נכללה מצות צדקה. ומוכרח לומר שיש טעם אחר לזה].

ומתרץ ע"פ מ"ש הרמב"ן (בפירושו עה"ת וישלח לד, יג) בנוגע למצות "דינין", שהכוונה בזה לא רק שחייבין להושיב דיינין ושופטים, כשיטת הרמב"ם (הל' מלכים ספ"ט), כ"א כלול בזה גם "דיני גניבה ואונאה ועושק ושכר שכיר ודיני השומרים ואונס ומפתה ואבות נזיקין וחובל בחבירו ודיני מלוה ולוה ודיני מקח וממכר וכיוצא בהן".

ומבאר כ"ק אדמו"ר שכוונת הרמב"ן היא, ש"דינין" כולל כל מיני סכסוכים בין אדם לחבירו הקשורים עם קיום ישובו של עולם.

ועפ"ז מבאר למה לא נמנה מצות צדקה בין המצות דב"נ - כי זה נכלל בכלל "דינין", היות וגם עשיית צדקה נחוץ לישובו של עולם.

[ואף שלהלן שם מבאר שגם לשיטת הרמב"ם הנהגה שהיא היפך ישובו של עולם אסור לב"נ - מ"מ החילוק הוא, כמובן ממ"ש שם, שלהרמב"ם רק הנהגה חיובית הסותרת ישובו של עולם אסור לב"נ, אבל יכול הוא לישב בשוא"ת ולא להתעסק בדבר שהוא צורך ישובו של עולם, משא"כ להרמב"ן גם בזה מחויב, מטעם מצות "דינין"].

והנה עפ"ז יש לתרץ קושיא ידועה על שיטת הר"ן. דהנה בב"ב (ד, א) אי': מפני מה נענש דניאל, מפני שהשיא עצה לנבוכדנצר [-לעשות צדקה] שנאמר להן מלכא מלכי ישפר עלך וחטאיך בצדקה פרוק ועויתך במיחן עניין הן תהוי ארכא לשלותך וגו'" - הרי שב"נ (נבוכדנצר) אינו חייב בצדקה, כי אם הי' חייב, למה נענש דניאל הרי רק א"ל לקיים חיובו? ואדרבה: הרי פס"ד הוא (רמב"ם הל' מלכים פ"ח הי"א) ש"צוה משה רבינו מפי הגבורה לכוף כל באי עולם לקבל מצות שנצטוו ב"נ" (וראה בארוכה לקו"ש חכ"ו ע' 32 ואילך שם שהוא ציווי על כל אחד ואחד).

ועוד: בגמ' שם מחלקת בין נדון דנבוכדנצר להא דבבא בן בוטא השיא עצה להורדוס לבנות את הביהמ"ק, וא' מן החילוקים "שאני עבדא [הורדוס] דאיחייב במצוות", שפירושו הפשוט הוא (אף שאפשר לפרש באו"א) שהורדוס אכן חייב בצדקה, כי עבד חייב במצות כאשה, משא"כ נבוכדנצר שהי' גוי פטור ממצות צדקה.

וכבר דשו רבים בקושיא זו ותירצו בכמה אופנים. אמנם עפהנ"ל בלקו"ש שמצות צדקה נכללת במצות "דינין", שתוכנו כל דבר הקשור עם ישובו של עולם, י"ל בזה - ובהקדים:

מובן מעצמו שאם חייבים במצות צדקה מצד עצמה, אין נוגע מה תהי' התוצאה מהצדקה, שהרי מצוה היא, אבל אם זה רק כחלק מכללות החיוב לעסוק בישובו של עולם, הרי מובן שבאם ע"י עשיית הצדקה סו"ס תהי' סתירה לישובו של עולם, מעיקרא אין עליו שום חיוב צדקה.

ולכן - בנדון דנבוכדנצר היות וזה שנענש על מעשיו ה"ז לטובת ישובו של עולם, כמובן, וא"כ אם ע"י נתינת הצדקה יתבטל עונשו (אפי' לזמן), הרי זה סותר ישובו של עולם, א"כ פשוט שאין עליו חיוב זה.

ולכן נענש דניאל על שיעץ לנבוכדנצר לעשות צדקה, כי כוונתו היתה למעט מעונשו, ובאופן כזה אין עליו שום מצוה.

וזהו ג"כ כוונת הגמ' בנוגע להורדוס "שאני עבדא דאיחייב במצות", שהיות ועבד חייב במצוות כאשה, ה"ה חייב במצות צדקה מצ"ע. ולכן, אף שאם אצלו הכוונה היתה לבטל עונשו, מ"מ לא איכפת לן, כי סו"ס חייב הוא במצות צדקה.

ויש להוסיף שבנוגע לנבוכדנצר, לא רק שלא יהי' עליו מצות צדקה בנדון זה, מטעם שטובת ישובו של עולם דוחה המצוה, כ"א עפהנ"ל מצות צדקה כאילו "תובעת" שלא יעשה צדקה, ע"ד הנתבאר בלקו"ש (חט"ו ע' 374 ואילך) בנוגע למ"ש הרמב"ם (סוף הל' חנוכה) "הי' לפניו נר ביתו ונ"מ וכו' נר ביתו קודם משום שלום ביתו וכו' שכל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם" שכוונתו הוא שאין הפי' שנר ביתו דוחה נ"ח, כ"א היות שכל התורה - כולל מצות נ"ח - הוא לעשות שלום בעולם, לכן כשנזדמן מצוה שענינה שלום בית (ואא"פ לקיים שניהם), פשוט שזה קודם, היינו שגם מצד (התוכן הפנימי של) נ"ח (שהוא עשיית שלום), הוה נר ביתו קודם.

וכן בנדו"ד, היות וכל גדר מצות צדקה בב"נ הוא מטעם ישובו של עולם, הרי בנדון שהעדר עשיית צדקה מביא לישובו של עולם, פשוט שגם מצד מצות צדקה דב"נ, אין לעשות צדקה אז.

משא"כ בעבד שחייב במצות צדקה מצ"ע וכנ"ל.