בהגש"פ עם לקוטי טעמים מנהגים וביאורים עומד כ"ק אדמו"ר על נוסח הקידוש "ותתן לנו וכו' (בשבת) באהבה מקרא קודש", ומציין: "כי מקרא קודש דשבת קבלו ישראל באהבה, במרה, אבל של יו"ט הי' ע"י שכפה עליהם הר כגיגית בסיני (לבוש סי' תפז, מטה משה, א"ר)".

ולכאו' צ"ע מהמבואר בלקו"ש ח"ח (לפ' נשא - ג, ובכ"מ) על יסוד דברי הרמב"ם (פי' המשניות ספ"ז דחולין): "כל מה שאנו מרחיקין או עושים היום, אין אנו עושים אלא במצות הקב"ה ע"י משה רבינו ע"ה, לא שהקב"ה אמר זה לנביאים שלפניו". שמזה מובן גם בנוגע לשבת, שאף שנצטוו ע"ז ישראל במרה, מ"מ אי"ז מגיע להציווי דשבת שלאחרי מ"ת והוא ציווי חדש.

ויתירה מזו מחדש בהמשך השיחה (ס"י), שכל הציווים שלפני מ"ת נתבטלו בעת מ"ת. ועד שהיום שבו ניתנה תורה לא הי' שבת כלל והותרו לחללו.

ולפי"ז לכאו' תמוה איך אפ"ל שקיבלו ישראל את השבת במרה - באהבה, ולכן יקבע כך נוסח התפילה, והרי מצוות שבת דמרה נתבטלה. ואת הציווי דלאחר מ"ת קיבלו ישראל בעת מ"ת ע"י שכפה עליהם הר כגיגית - ככל שאר המצוות*.

*) י"ל דאה"נ שהציווי הי' רק במתן תורה, אמנם סו"ס הוא ענין א' עם עצם ענין השבת שקיבלו באהבה. וראה עד"ז לקו"ש ח"ל שיחת לך לך ג ס"ד. המערכת.