בלקו"ש ח"ב, בשיחה לפ' חקת (ע' 331 ואילך), מבאר הא דאיתא בגמ' תענית (ט, א) - דענני הכבוד היו בזכותו של אהרן, והבאר (מים) הי' בזכותה של מרים, והמן בזכותו של משה. ולכשמתה מרים נסתלק הבאר וכו' ולא הי' מים לעדה, וחזרה בזכות שניהם. מת אהרן נסתלקו ענני כבוד וכו', וחזרו שניהם בזכות משה.

- והקשר של המן עם משה רבנו דוקא, היינו מפני שמן הוא ענין אכילה, שהוא ענין שנקלט - ברוחניות, ומשה הי' רועה ישראל, והתייחס לכאו"א לפי ערכו, כדאיתא במדרש תהלים (פע"ח הערה קנב): בשעה שהי' רועה צאן הי' מאכילם כ"א לפי ענינם וכו', - הרי דמשה הי' ענינו לקליטה של פנימיות. - והקשר של ענני הכבוד לאהרן, היינו מפני שענני הכבוד היו מגינים מבחוץ, מד' רוחות, מנחשים, ליישר את ההרים וניקו את הבגדים וכו'. ואהרן הי' "אוהב את הבריות" (אבות פ"א מי"ב), ולכן כתוב אצלו (במדבר כ, כט): "ויבכו את אהרן . . כל בית ישראל" וכו'. - ומדה כנגד מדה, דכיון שאהבתו הי' לכל הבריות בלי התחלקות, לכן המשיך ג"כ ענני הכבוד שהי' מגין על כולם בלי התחלקות. - וענינו של הבאר עם מרים, היינו מפני שבאר היינו מים, ומים אינו דבר המזין מצ"ע, רק פעולת המים הוא שמוביל את המזון בכל חלקי הגוף. - ומרים היינו 'פועה' (סוטה יא, ב), שענינה הי' לגדל ילדים קטנים במצרים, והיא מסרה את נפשה להכין ולהוביל יהודים שיאמרו "זה א-לי ואנוהו", והיא ניבאה שיולד מושיען של ישראל, וביטלה הגזירה של עמרם כו'. (ועי' כלי יקר (במדבר כא, יז) שמבאר באופן אחר, ועיג"כ 'עיון יעקב' על 'עין יעקב' שם).

ובסעיף ז: "כשנסתלקו אהרן ומרים נסתלקו ענני הכבוד מיטן באר וחזרו בזכותו של משה, פון דעם איז מוכרח אז משה האט אנגעהויבן טאן א נייע עבודה, הגם אז זיין ענין מצד עצמו איז געווען די עבודה פון רועה זיין את ישראל (מן), האט די נייע עבודה געבראכט צוריק אויך די עננים מיטן באר", עכלה"ק. ועיי"ש שמסיק - דסימן אמיתי של רועה ישראל הוא שאינו עושה רק את העבודה השייך אליו בעצם, אלא דבשעת הצורך שמוכרח לפי שעה - מוסר את נפשו עבור עם ישראל, ומוותר גם על עבודתו ששייך אליו בעצם. ועיי"ש ההוראה מזה.

והנה עפ"ז מיושב היטב מה שהקשה שם בגמ' - ה'עץ יוסף' (על 'עין יעקב'): "רבים מקשים כיון שהי' להם למשה ולאהרן זכות שיחזור בשבילם, למה נסתלק מתחילה, וי"ל שנסתלק להראות שהי' בזכותה, וכן כשמת אהרן נסתלקו ענני הכבוד כדי להראות שהיו בזכות אהרן כו'. (ועי' בחדא"ג מהרש"א שכבר הקשה ותירץ כן). אך קשה, כיון שהי' זכות למשה ואהרן שיחזור הבאר והענני כבוד בזכות משה לבדו - א"כ למה לא ניתן מתחילה בשבילו", (ועי' ב'אהבת איתן' שהק' זה על תירוצו של המהרש"א).

אולם להמבואר בלקו"ש - ב' הקושיות לק"מ. כיון דאין הכוונה כאן שהבאר והמן וענני הכבוד היו בזכות צדקתם לבד, אלא שעבודתם של כאו"א הי' ממשיך את הענינים האלו בעולם. ולכן ברגע שנפסק בעולם עבודתה של מרים ממילא נעלם הבאר, כיון שהי' חסר עבודתה בעולם שימשיך את הבאר. רק דאחרי שמשה ואהרן התחילו עבודה חדשה (שהיתה אצל מרים) בזה רק המשיכו שוב את הבאר. וכמו"כ בענין ענני הכבוד, שברגע שמת אהרן נפסק בעולם העבודה המיוחדת שהמשיך את הענני כבוד, ולכן רק כשמשה התחיל גם בעבודה חדשה (שאינו שייך אליו בעצם) א"כ בדרך ממילא המשיך מה שאהרן המשיך בעבודתו המיוחדת לכך. - ולפי"ז אין שייך להקשות "למה לא ניתן מתחילה בשבילו" ג' הדברים, כיון שבעצם לא הי' שייך אלא לעבודת המן, וא"כ (כיון שמרים היתה שייכת בעצם להבאר ואהרן לענני הכבוד) לא הי' צריך כלל לעבודה שאינו שייך אליו כלל, ומכיון שלא עבד עבודה כזו השייכת לבאר וענני הכבוד במילא לא הי' שייך להמשיך אותם כמובן. רק שבשעת הדחק שאלו שהיו שייכים בעצם להבאר וענני הכבוד נסתלקו (ובדרך ממילא נעלמו הדברים שהם המשיכו בעבודתם) - התחיל משה גם בעבודה זו שאינה שייכת אליו, בכדי שהדברים יהיו עבור בנ"י. [ע"ד מ"ש בלקו"ש ח"ד ע' 1236 שוה"ג ב' להערה 34, ובסעי' יב שם].

אבל צ"ע בגמ', דלכאו', למה כשמת אהרן חזרו שניהם (הבאר וענני הכבוד) בזכות משה, הרי הבאר כבר הי' נמשך על ידו כשמתה מרים דחזרה "בזכות שניהם", ולמה הי' צריך להמשיך שוב את הבאר. (ולפי מה שתירצו המהרש"א והעץ יוסף הנ"ל, י"ל שזהו להראות שהי' הבאר בזכות שניהם. גם בזכות אהרן).

ויתכן שאינו דומה עבודת יחיד לעבודה בשתיים, והיינו דעבודת משה שעבד ביחד עם אהרן אינו מספיק להמשיך את הבאר באותו עבודה כשהוא לבד.

- וגם יתכן דהא דחזרו שניהם בזכות משה, הכוונה, דלגבי הבאר רק נשאר על ידי זכותו (ועבודתו) בלבד, אבל באמת לא נסתלק הבאר אחרי מיתת אהרן, אלא רק ענני הכבוד נסתלקו. וכן לכאו' משמע מרבינו חננאל שם שכתב: "וכולן כיון שמתו נסתלקו כל אחד ואחד הדבר שהי' בזכותו", עכ"ל. אבל אי"ז מוכרח, כיון שאחרי מיתת מרים הי' שייך הבאר גם לאהרן. ועצ"ע.