ב'לקוטי שיחות' חלק כד עמ' 215 הערה 64: "… יש לומר שעל ידי ברכות התורה בעת העליה הרי זה כמו שמעיד על כשרות התורה, והוי על דרך הגיה בה אות אחת..כמו שנתבאר בההתוועדות".

וכך נאמר בהתוועדות י"ט כסלו תשמ"ב ('התוועדות תשמ"ב' כרך ב' עמ' 532): "כאשר העולה לתורה מברך ברכת התורה, לפניה ולאחריה, הרי הוא מאשר ומעיד על כשרות הספר תורה, והעדות..היא בתוקף גדול ביותר..כי ענין זה קשור עם חשש ברכה לבטלה (אם ישנו חסרון בכשרות הספר תורה)…". [וראה גם התוועדויות שם עמ' 572-571].

וכד דייקת שפיר ישנו שינוי בין הנאמר בהנחה (התוועדויות) שם והנאמר בלקו"ש; בלקו"ש "כמו שמעיד על כשרות התורה" ולא כבהנחה "הרי הוא מאשר ומעיד", וטעמא מאי?

וי"ל, דהנה המקור בפשטות לעצם הענין (ומ"ש בהנחה שם) הוא בדין השו"ע סקמ"ד: "אין קורין לאדם אחד בשני ספרי תורה משום פגמו של ראשון (פירוש שנראה כפוגם ומטיל דופי בראשון)", ובמשנה ברורה שם: "בין בענין אחד ובין בשני ענינים כגון בשבת ר"ח או ביו"ט..אין לקרות למי שעלה באחרונה שיעלה הוא ג"כ למפטיר בספר השני.. דנראה כמטיל דופי בספר תורה ראשונה מפני שהיא חסרה או שאר פסול".

ומכלל לאו אתה שומע הן: כשהוא עולה לתורה בס"ת רגיל ה"ה מאשר ומעיד על כשרותה.

ומ"מ בלקו"ש נאמר רק "כמו שמעיד על כשרות התורה", דהנה ידוע מ"ש הארחות חיים (הובא בב"י-טור סימן קמא ד"ה כתוב בא"ח): "שאין לקרות בתורה ב' אחים או אב ובן זה אחר זה מפני שהם פסולים לעדות זה לזה וכתיב עדות ה' אמנה", [הובאה דיעה זו בעטרת זקנים (לשו"ע סקמ"א ס"ז): וי"א שהוא אסור משום דפסולין לעדות וכתיב עדות ה' נאמנה]. אמנם הב"י עצמו בטור שם הביא דעת הכלבו והמרדכי ש(בעצם) יכולין לקרות ב' אחים זאח"ז ובן אחר האב ואין מניחין כן רק מפני עין הרע, וכן פסק להדיא בשו"ע (סקמ"א ס"ר) שהביא רק הטעם דע"ה.

ובאחרונים מצינו כמה תמיהות על דברי הא"ח:

א) הפרי מגדים (באשל אברהם סקמ"א ב"ח): "ולפי זה כל אותם שאין מעידין כמבואר בחושן משפט [סימן] ל"ד אין ראוין לעלות וכל-שכן הפסול לעדות מחמת עבירה כו'"!?

ב) הגר"א [בביאור הגר"א (אחרי שקבע בנחרצות שהב"י כ' ,דלא כהא"ח")]: "והרי נשים וקטנים פסולים לעדות ועולין כמ"ש בפ"ג דמגילה וכן עבד כמ"ש בירושלמי ספ"ב דכתובות שהובא בגמ' שם קרא ג' פסוקים כו'"!

ג) אחד האחרונים תמה: סוף-סוף הרי להלכה קרובים מותרים לעלות בהפסק ביניהם, ואם מצד פסולי עדות מה מועיל הפסק ביניהם?!

ד) ידוע מנהג ישראל בכמה ק"ק (הובא ברמ"א סתרס"ט ס"א ועוד) לקרות בתורה בליל שמחת תורה, ואם יש כאן דין עדות - הרי קיי"ל בשו"ע חו"מ סכ"ח סעיף כד שעדות שקבלו בלילה אינה כלום וצריך לחזור ולקבל עדות ביום.

ה) הלבוש כתב (קמא ס"ו) בנחרצות: "שני אחים מותרים לעלות זה אחר זה שאין שייך כאן משום פסולי עדות, שאין מעידים כלום.."

אמנם סו"ס הרי הב"י בפירושו על הטור הביא דברי הא"ח ואף שהביא שם דעה הב' וכן בשו"ע השמיט דעת האו"ח הנה האחרונים נקטו זהירות (כמו השערי חיים (שער א' אות כט) וציינו שלהלכה לא נקטינן כטעם זה, אלא עיקר הטעם הוא משום עין הרע.

ומ"מ ברור שאין זה מופרך לגמרי.

ומכח כל זה, פשוט שאין המדובר בדין עדות אלא כמו שדייק כ"ק בלקו"ש שם בלשונו הק': "כמו שמעיד על כשרות התורה".