בלקו"ש חי"ט שיחה ב' לפר' ראה מבואר דהטעם מה שבעיר הנדחת נהרגים גם נשים וטף (אף שלא עבדו ע"ז) וגם מה שנשתנה דין העובדים ממיתת סקילה (ביחידים) למיתת סיף (בהודחה רובה של עיר) - הוא מפני שבהודחה רובה של עיר נעשו כולם מציאות של ציבור - וכל מה שמשתייך למציאות ציבור זה, מאבד את הוייתו הפרטית ונענש כחלק מהציבור.

ולכן מובן מדוע פסק הרמב"ם: "אם חזרו ועשו תשובה - מוטב" (אף דתשובה אינה מצלת לפטור מדיני בי"ד של מטה) - דע"י התשובה נתפרקה מציאות הציבור וחזרו לדין יחידים.

ובאות י' שם מוכיח מעונש עיר הנדחת דזה קשור בענינים שבלב (שהם הגורמים אחדות - הציבור) - מכך שדין "קהל" ו"ציבור" שייך רק בבנ"י ולא בבני-נח, כי ישראל שרשם בהוי'ה אחד, ושרשם יכול לפעול "אחדות" ומציאות חדשה של ציבור גם בגילוי.

ובהערה 38 שם: "ומה שגם בסדום היה הגדר ד"עיר הנדחת" [ = כלומר, אף שלא היו בני-ישראל] - "היינו לפי שקודם מ"ת לא היתה עדיין ההבדלה בין ישראל לעמים וכו', אפשר להיות מציאות הציבור גם בבני-נח", עכ"ל.

ולא זכיתי להבין:

וכי בטרם היות ההבדלה היו הגויים מושרשים בהוי'ה אחד, ומ"ת פעל ירידה בגויים? הרי אדרבא את"ל שהיו שווים, הרי"ז לגריעותא שהיה לישראל דין בני-נח, וע"י מ"ת נתעלו.

[וזאת מלבד השאלה שהרי גם קודם ההבדלה, שקשורה רק לקיום המצוות, היו האבות והשבטים בעלי נפש אלוקית ששרשה בהוי' אחד, ושאר בני נח נפשם משלש קליפות הטמאות וכידוע הראיה מזה שכתוב "בשבעים נפש ירדו אבותינו מצרימה" - נפש לשון יחיד, ובעשו כתיב נפשות ביתו לשון רבים, ומבאר האריז"ל מפני שישראל נפשם מושרשת באחדות הויה והגוים שרשם בפירוד אף שהיה קודם מ"ת].

ועד"ז מצאתי גם בשיחת וארא (ב) בלקו"ש ח"ו דשם מבאר שמה שתשובה בכחה לעקור את החטא בשורשו ולשנות את העבר - הוא מפני שישראל שרשם בהוי' אחד - ושם עבר הווה ועתיד כאחד, ועוד טעמים.

ובאות י' שם מבאר שזה החילוק בין ב' הפירושים ברש"י - אם המטר חדל ממציאותו (ביטול העונש בשורשו) או רק לארץ לא הוצק (בנוגע לפועל) - שזה תלוי בספק אם גוי יכול להגיע לתשובה כזו, ומבאר שם דב"נ עתה - אין ספק שאין יכולים.

אבל פרעה שהיה קודם מ"ת וקודם ההבדלה בין ישראל לעמים, אזי ישנה סברא, שהיה בכח תשובתו לבטל לחלוטין את הרע ועונשו.

ואשמח לקבל תשובת קוראי 'הערות וביאורים': מהי משמעות הסברא שבטרם מ"ת אפ"ל שדרגת בני-נח הייתה בישראל, והלא אינם קשורים בהוי' אחד?