בלקו"ש חכ"ט ר"ה - ו' תשרי מבאר בארוכה למה נלמדו "הלכתא גברוותא" דתפלה מתפלת חנה דוקא, ולא מתפלות של האבות וכו'. ומבאר שהחידוש שנפעל ע"י תפלת חנה לא מצינו בשום מקום, דנוסף לזה שהתפלה פעלה שעקרה תלד בנים שזהו ההיפך מסדר הטבע - בריאתו של הקב"ה, הנה גם נתקיים תפלתה במה שביקשה שתלד בן צדיק דוקא, וכן מה שאמרה ונתתיו לה' כל ימי חייו שזהו לגמרי למעלה ממדידות והגבלות של התורה, שהרי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים וצדיק ורשע לא קאמר, עיי"ש בארוכה.

וכדאי להעיר במה שכתב בס' 'בית אלקים' ('שער היסודות' פ"ד בד"ה "ושם", מובא בקונטרס 'אוצר הידיעות' ח"א ע' קב) בנוגע לחנה, וז"ל: "כי היא ידעה שלא היתה עקרה בטבעה שאמר הכתוב (ש"א א) ולחנה אין ילדים, ולא אמר שהיתה עקרה אלא שה' סגר רחמה, כמ"ש "וה' סגר רחמה" מפני שהי' בעלה אוהבה כמ"ש "כי את חנה אהב" והי' לה געגועין עליו, מתוך כך לא יצא הולד שלם ומוכן לנבואה שהי' מעותד לה, שהי' שקול כמשה ואהרן כמ"ש "משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו", וז"ש ר' לוי (פרק השותפין טז) פנינה לשם שמים נתכוונה כדי שתתפלל על שלא היו לה בנים, כיון שלא היתה עקרה בטבעה כמו שאמרנו, וז"ש הכתוב (ש"א א) "וכעסתה צרתה גם כעס בעבור הרעימה כי ה' סגר רחמה", כי בשביל שהי' נודע שלא היתה עקרה בטבעה, היתה מכעיסה כדי שתתפלל, ואחר שהתפללה והרבתה להתפלל וגם עלי בקש עליה ואמר ואלקי ישראל יתן את שאלתך וגו', אמר הכתוב ויזכרה, ולא אמר ויפתח את רחמה כי לא היתה עקרה בטבעה כנזכר, אלא כיון שהוכנה אחר הבקשה והתפלה ללדת המוכן לנבואה כנזכר, אז זכרה ה' לתת לה מה שהי' ראוי לטבעה, וזהו לשון זכירה שיחזור הדבר למה שהי' בתחילה, שאם היה עקרה עתה מחדש הי' פוקד אותה והי' צ"ל ויפקדה ה', ומה שאמרו עקרה ילדה שה דרשו אותו על לאה". עכ"ל, עיי"ש עוד.

ועי' גם ב'אברבנאל' שם שכתב עד"ז וז"ל: "ואמרו ויהי' לפנינה ילדים ולחנה אין ילדים. ויקשה אצלי, למה לא אמר שהיתה חנה עקרה כמ"ש ותהי שרי עקרה אין לה ולד, ואני אחשוב שלא היתה חנה עקרה בטבעה, אבל כפי מזגה והרכבתה היתה ראויה להוליד וה' ית' ברצונו ועל דרך נס מנע ממנה ההולדה, וז"ש אח"כ וה' סגר רחמה ולא תאמר סגירה כי אם במה שהיתה פתוח ומוכן, וזה יורה שהי' חנה ראוי' להוליד והקב"ה סגר רחמה ומנע ממנה ההולדה, כדי שתתפלל עליו ותהי' הריונה ולידתה ברצון אלקי ובדרך נס, וכ"כ בפי' הרי"ף ב'עין יעקב' ברכות לא, ב.

דלפי דבריהם נמצא, דבפרט זה בלידת הבן, הי' חידוש גדול יותר בתפלת יצחק כיון שרבקה שהיתה עקרה נפקדה, משא"כ בחנה הרי בטבעה היתה ראויה להוליד ואין זה חידוש גדול כ"כ.

וראה בס' 'מגדים חדשים' ברכות שם שהקשה ע"ז דמצינו בכ"מ שחנה היתה עקרה, כדאיתא במד"ר פ' נשא (פי"ד א): "אם יאמר לך אדם שאין ה' פוקד עקרות, הרי אלקנה שמהר אפרים מעיד שפקדתי את חנה, שנאמר כי פקד ה' את חנה" (ש"א ב,כא). וכן איתא ב'ילקוט שמעוני' פ' לך (רמז עח) צא ולמד מחנה שהיתה עקרה י"ט שנה וכו', ולפי דבריהם צ"ל שהוא שם המושאל, כיון שלפועל לא ילדה אבל לא היתה עקרה בטבעה, ובמה דדייק המבי"ט דכתיב ויזכרה ולא ויפקדה, אף דכתיב "כי פקד"? צ"ל דסב"ל דלשון פקידה שייך גם בזה, אבל לשון "זכרון" שייך רק במקום שמחזירה כמקדם.