בלקו"ש חי"ט (ראה א) ע' 138 מביא הביאור הידוע מהאבודרהם בסדר ההפטרות דשבעה דנחמתא שבני ישראל לא מקבלים הנחמה שע"י הנביאים אלא רוצים הנחמה דווקא מהקב"ה בעצמו. ומבאר בזה שבאמת בהפורעניות גופא טמון חסד נעלה ביותר, וזה יכול להתגלות דווקא ע"י הקב"ה בעצמו, שלכן אינם מסתפקים בנחמת הנביאים, עיי"ש בארוכה.

ולהעיר שבשיחה לשבת נחמו (שם עמ' 78) מבאר הפי' נחמה בכפליים (נחמו נחמו עמי) שלא רק שיורגש שכדאי גודל הירידה והגלות, שעי"ז באים לההוספה והידור בזמן הגאולה, אלא יורגש גם הטובה והמעלה בההוספה בחורבן וגלות גופא. שלפי הביאור שם נמצא שגם בהנחמה שע"י הנביאים מתגלה הטוב שבהפורענות גופא. ואולי יש בזה כמה דרגות. ויל"ע.