בלקו"ש ח"ד בשיחה לפ' כי תצא מבאר כ"ק אדמו"ר זי"ע בדין אינו מתכוון, דמה שאומרים דבפסיק רישיה אסור אף באינו מתכוון, זהו כשהדבר המתחייב מהפעולה הוא עצמו איסור, אבל אם אינו האיסור ורק שבצירוף עם דבר אחר נעשה איסור אז אי"ז בגדר דפסיק רישיה.

ולדוגמא באיסור 'לא תחסום שור בדישו': אם מהלך עם בהמה חסומה, אין איסור בזה שתוך כדי ההליכה בודאי תדוש הבהמה, והוי פסיק רישא באיסור לא תחסום, כי התוצאה המתחייבת מהפעולה אינה האיסור עצמו, אלא פעולת הדישה - שהיא אינה אסורה, ורק שבמקרה זה - שהבהמה חסומה - ישנו איסור בדישה זו, ועיי"ש האריכות בזה.

להעיר דלכאו' מצינו עד"ז בדין 'אין מבטלין איסור לכתחילה', דהאיסור אינו בהביטול עצמו - אם אינו אוכלו, וגם באכילה אין איסור - דהא בדיעבד הוא מותר, ורק חכמים גזרו שלכתחילה לא יבטל.

אלא שבצירוף שני הענינים - כאשר ביטל האיסור ע"מ לאוכלו, ואח"כ אכלו, אז נעשה האיסור.

וכן האריך הגרש"י זוין בקובץ 'יגדיל תורה' (במענה לשאלה האם מותר לאכול לחם שמרחו על תבנית התנור שומן טרף, דאינו מתכוון לבטל איסור, אבל גם הוי פס"ר).

ולפי"ז במקרה שאינו מתכוון לבטל איסור לכתחילה, אבל זהו פסיק רישיה - לכאו' להשיחה הנ"ל יהיה מותר. וכמו שפסק אדה"ז בשולחנו סי' תמב (סעי' טו-טז ובקו"א שם, וכן בסי' תנג סעי' י) - דכשאינו מתכוון לבטל האיסור לכתחילה מותר [אבל בסי' תמז סעי' יג פסק שלא כן ויש לחלק ואכ"מ].

וגם בשו"ת צ"צ יו"ד (סי' סח) האריך בזה להתיר - אבל לא מטעם זה, עיי"ש. [וצ"ע שלא העיר ע"ז משו"ע אדה"ז הנ"ל]. ועד"ז בקובץ יגד"ת שם.

[להעיר גם מדברי הט"ז (יו"ד סי' קיז סק"ד), שלכתחילה אסור לעשות סחורה בנבילה ובדיעבד מותר, אבל לנחור אותם לצורך עורן, אף שבודאי יצטרך אח"כ למכור גם הבשר, דהוא אינו מתכוון לזה אבל הוי פס"ר, ולכאו' גם בזה תהיה הנפק"מ].

ויל"ע בזה, ובעוד נפק"מ להלכה שיש להוציא משיחה זו, ובטח יעירו הקוראים בכ"ז.