בגליון כ [תשצט] עמ' 18 עמד הת' שנ"ז שי' קפלן על דברי כ"ק אדמו"ר ב"הגדה עם לקוטי טעמים, מנהגים וביאורים", אודות נוסח הקידוש, שבשבת אומרים "באהבה", משא"כ ביו"ט - "כי מקרא קודש דשבת קבלו ישראל באהבה, במרה, אבל של יו"ט הי' ע"י שכפה עליהם הר כגיגית בסיני".

והקשה מלקו"ש ח"ח (ע' 49 ואילך), ש"כל מה שאנו עושים . . היום, אין אנו עושים אלא במצות הקב"ה ע"י משה רבינו ע"ה, לא שהקב"ה אמר זה לנביאים שלפניו". וכותב "שמזה מובן גם בנוגע לשבת, שאף שנצטוו ע"ז ישראל במרה, מ"מ אי"ז מגיע להציווי דשבת שלאחרי מ"ת והוא ציווי חדש.

"ויתירה מזו מחדש בהמשך השיחה (ס"י), שכל הציווים שלפני מ"ת נתבטלו בעת מ"ת..."

והנה פשיטא דלא קשה מידי, וכפי שהעירו המערכת, ש"י"ל דאה"נ שהציווי הי' רק במתן תורה, אמנם סו"ס הוא ענין א' עם עצם ענין השבת שקיבלו באהבה. וראה עד"ז לקו"ש ח"ל שיחת לך לך ג ס"ד".

כלומר, בפועל ממש, את השבת קיבלו באהבה משא"כ יו"ט. והא שהציווי התחדש בשעת מ"ת (ואפי' הא שהציווי דמרה נתבטל) אינו משנה מציאות זו. ופשוט.

וכן מבואר (כפי שציינו בהערת המערכת) בלקו"ש ח"ל עמ' 55, אודות מצות מילה, שקיומה אינה "מפני הציוויים שקדמו להציוויים על ידי משה רבינו בסיני . . שכל החיוב המוטל עלינו בקיום כל המצות בא אך ורק מהציווי של הקב"ה ע"י מרע"ה . . אבל אין זה נוגע לגוף המצות ומהותן, ויתכן שפיר שגדרן ומהותן של המצות דלאחר מ"ת יש להן קשר ודמיון לענינן שלפני מ"ת - ועד שיתכן שמהותן וענינן אחד".

ויש להוסיף ולציין, לחביבותא דמילתא גרידא, שהרי הדבר ברור ואינו צריך חיזוק, וע"פ הכלל "דברי תורה עשירים במקום אחד" כו'*.

דהנה בשיחת ש"פ נשא תשמ"ו ("תורת מנחם - התוועדויות" ח"ג עמ' 578 ואילך) מבאר כ"ק אדמו"ר את גודל מעלתה של השבת הראשונה שלאחרי מ"ת. ואף ש"לכו"ע בשבת ניתנה תורה", הרי שכבר היתה מעלה זו בשבת של מ"ת גופא, ומה ניתוסף בשבת שלאח"ז? אלא שהתורה ניתנה ב"יומא דשבתא", אך ב"מעלי דשבתא" עדיין לא היתה מעלה זו.

ואף שכבר נצטוו במרה על שמירת שבת, הרי הציווי דשבת במרה קשור עם "מעשה בראשית", והציווי דשבת במ"ת קשור (גם) עם יציאת מצרים. והדבר אף מוצא ביטוי בנוסח התפלה, שבתפלת העמידה ד"יומא דשבתא", בו נזכר ענין השבת שמצד מ"ת ("בעמדו לפניך על הר סיני . . וכתוב בהם שמירת שבת"), לא אומרים "זכר ליציאת מצרים".

נמצינו למדים גם מכאן, א) שאף שהקיום הוא מצד הציווי במ"ת, אין זה גורע (וכ"ש שאין זה מבטל) מ"ענינן שלפני מ"ת" - כנ"ל מלקו"ש. ועוד יותר, ב) שדבר זה - החילוק בין מהות המצוה כפי שהיא לפני מ"ת, לבין מהותה לאחר מ"ת - הנה לא רק שאינו נגרע, אלא שהוא גם בא לידי ביטוי בנוסח התפלה, כנ"ל. (בנוסף לחילוק בנוסח התפלה בין שבת ויו"ט, שמיוסד על דבר שלפני מ"ת, הנה גם בשבת גופא ישנו חילוק, וגם הוא מיוסד על דבר שלפני מ"ת).

ולא באתי אלא כיהודה ועוד לקרא.

*) ויש להעיר מלשונו הטהור של כ"ק אדמו"ר, בהביאו מארז"ל זה: "וואס דברי תורה זיינען דאך עשירים; אדער במקום זה, אדער במקום אחר" (שיחת י"ב טבת ה'תשמ"ח).