בלקו"ש חכ"ב פ' אמור ב' מבאר בארוכה שיש נפק"מ בין התוכן דחג הפסח לחג הסוכות, דבחגה"פ הנה יום ט"ו בניסן הוא זמן מיוחד, לא משום שיש אז המצוה דאכילת מצה, אלא משום שהוא "יום צאתך מארץ מצרים", ולכן ה"ז חג ויו"ט, וזה גופא הוא הסיבה לחיוב המצוות שבו, כולל המצוה דאכילת מצה,, משא"כ שבעת ימים דחג הסוכות אינו זמן מיוחד ומובדל מצד עצמם, אלא להיפך - כיון שיש חיוב לישב בסוכה בשבעת ימים אלו, הנה זהו הסיבה שהז' ימים נעשו לימים מיוחדים - ימי החג, והענין דישיבה בסוכה הוא כל התוכן של החג עיי"ש בארוכה, וביאר עפ"ז סדר הכתובים בפ' אמור בההפרש בין חגה"פ לחגה"ס ועוד.

והנה בשו"ת 'דברי ישראל' ח"א סי' קכ"ב הביא מ"ש בס' 'אור תורה' פ' אמור (כג,לט) עה"פ "אך בחמשה עשר יום לחודש השביעי וגו'", דיש להבין מדוע בכל החגים יצוה ה' אשר יעשו בהחג מיד בתחילת הציווי, ובחג הסוכות לא אמר הכתוב כלום מה יעשו בו, כ"א יאמר הכתוב כי ביום הראשון וביום השמיני מקרא קודש ויקריבו קרבנם לשם החג, ואח"כ אמר ה' פרשה מיוחדת: "אך בחמשה עשר וגו' ולקחתם לכם וגו' בסוכות תשבו וגו'", ומדוע לא צוה ה' להם מישיבה בסוכה ומלקיחת ד' מינים מיד?

ומבאר שם משום דבמדבר לא היו צריכים לשבת בסוכה כיון שהיו כל הזמן בענני הכבוד לא היו צריכים זכר לזה, וכן בד' מינים ג"כ לא היו מחוייבים במדבר כי כתוב שהמצוה של הד' מינים הוא רק בבואם אל הארץ באספכם וגו', וע"כ אמר להם משה רבינו בט"ו לחודש השביעי יעשו חג הסוכות רק לענין איסור מלאכה והקרבת קרבנות[1], ואח"כ אמר להם פרשה מיוחדת שבבואם לארץ ישבו בסוכות ויקחו ד' מינים, עיי"ש[2], וכ"כ בס' 'מיכל מים חיים' עה"ת ע' קכה עיי"ש.

אמנם לפי המבואר בהשיחה כנ"ל, לכאורה לא מסתבר לומר כן דבמדבר חגגו רק חג הסוכות בנוגע לקרבנות ושביתה ממלאכה, אבל לא נתחייבו עדיין במצות ישיבה בסוכה, דהרי כיון שכל ענין החג הוא מסובב מצד החיוב דישיבה בסוכה, ואם ליכא כאן הסיבה - החיוב לישב בסוכה ליכא כאן גם המסובב - החג.

ולפי"ז לכאורה מסתבר לומר כמ"ש בשו"ת בנין שלמה בהקדמה שני' לפ' ראה (דברים טז,יג) וז"ל: "חג הסוכות תעשה לך.. מגרנך ומיקבך, לכאורה קשה כיון דמהך קרא ילפינן דצריך לעשות הסכך מפסולת גורן ויקב היינו שיהי' גידולו מן הארץ, א"כ הו"ל לאקדומיה הך קרא בפ' אמור, דהא דין עשיית הסוכה צריך להקדים קמי דין הישיבה, ומ"ש דנטרה התורה לאשמעינן דין זה עד פ' זו שנשנית בערבות מואב?...ואולי י"ל דבדור המדבר ישבו תחת ענני הכבוד כל ימות השנה וענני הכבוד היו סכך כשר דהוה גידולי הארץ כדכתיב ואד יעלה מן הארץ וכדאיתא בסוכה י"א, וגם אינו מקבל טומאה, ולא הוצרך לפרש כלל, דכיון דאמר בסוכת תשבו הרי פירוש דבסוכות קאי על ענני הכבוד וזהו דכתיב בסוכת בפת"ח, כלומר בסוכות שאתם יושבים כל השנה אתם מחוייבים לישב בחג הסוכות, רק דבשאר ימות השנה ה"ז רשות ואי בעי אכיל חוץ לענני הכבוד, אבל בימות החג צריך לישב ולאכול ולישן דוקא תחת ענני הכבוד, והדר אמר כל האזרח בישראל ישבו בסוכת כשיכנסו לארץ ולכן דוקא במשנה תורה הוצרך לפרש להם דיעשו סוכה מדבר שגידולו מן הארץ דאז פסקו ענני הכבוד". עכ"ל.

וראה ספר השיחות תר"פ- פז ע' 37 וז"ל: ר"י מתמיד שאל את כ"ק אדמו"ר היאך קיימו ישראל מצות סוכה במדבר כיון שהקיפום ענני הכבוד מכל הצדדים גם מלמעלה? והשיב פעם יצא הרה"ק ר' מאיר מפרעמישלאן עם אנשיו לקדש הלבנה ולא נראתה הלבנה כי היתה מכוסה בעבים ושאל הרה"ק ר' מאיר לאנשיו מה עשו ישראל במדבר עם קידוש לבנה ולא ידעו מה להשיב ואמר ר' מאיר אני אשיב לכם כשהיו צריכים לקדש הלבנה הי' משה רבינו ע"ה מוציא המטפחת מכיסו ובעת מעשה הוציא ג"כ ר' מאיר את המטפחת שלו והראה איך הי' עושה משה רבינו ע"ה והעביר המטפחת אנה ואנה ונתפזרו ענני הכבוד וקידשו הלבנה וכשהראה ר' מאיר בהמטפחת שלו איך הי' עושה משה רבינו ע"ה נתפזרו העבים וקידשו הלבנה עכ"ל.

אבל בשיחת ליל ו' דחה"ס תשמ"ו סעי' ז' איתא וז"ל: בהיותם במדבר יש מקום לשקו"ט אם חגגו את חג הסוכות .. שהרי צריכים ד' מינים וכן "פסולת גורן ויקב" לסכך את הסוכה דברים שאי אפשר להשיגם במדבר. ולהעיר מהקבלה בידינו מאדמו"ר הזקן להדר אחר אתרוגי קאלאברי באמרו שכאשר אמר הקב"ה למשה "ולקחתם לכם גו' פרי עץ הדר גו'" הושיבו שלוחים על ענן ושלחום להביא אתרוגים מקלאבריא, ובכל אופן יתכן שלא חגגו את חג הסוכות בכל הפרטים ופרטי פרטים כפי שחגגו לאחרי שנכנסו לארץ עכ"ל.

וב"משיחות ש"פ תצוה ופורים תשמ"ז" (בענין לחם משנה) סעי' ד' איתא דענינה של מצות סוכה הוא "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בנ"י וגו'" שהם "ענני הכבוד", ובל"ט שנה שהיו ישראל במדבר בתוך ענני הכבוד לא מסתבר שבמשך זמן מסויים בשנה, מט"ו עד כ"א בתשרי ישבו בסוכות זכר לישיבה בענני הכבוד - בה בשעה שבמשך כל השנה כולה יושבים הם בתוך ענני הכבוד עצמם, כמובן וגם פשוט שאין צורך ב"זכר" כאשר ישנו הדבר עצמו בכל התוקף, ומה גם שע"פ הלכה לא היו יכולים לעשות סוכה בתוך ענני הכבוד משום דהוה סוכה בתוך סוכה, ודוחק הכי גדול לומר שבמשך שבעת ימי הסוכות יצאו מחוץ לענני הכבוד ועשו להם סוכות מפסולת גורן ויקב, עכ"ל.

ובהערה 30 שם ציין לגליוני הש"ס סוכה יא,ב, שהביא מס' בית אלקים להמבי"ט (שער היסודות פל"ז) שכתב: "דאפשר שלא ישבו בסוכה במדבר שהרי היו מסוככים בענני הכבוד ואיך יעשו סוכה תחת סוכה", וכן הביא שם מרוקח סי' רי"ט, ומציין גם לס' כלי חמדה ח"ו (קונטרס המילואים) ע' 124 שכתב דנראה פשוט דמכיון שמצות סוכה היא זכר לענני הכבוד א"כ כשהיו ישראל במדבר לא יתכן מצוה זו.

וראה גם בראשית רבה פ' וירא (פמ"ח,י): "אתה אמרת והשענו תחת העץ חייך שאני פורעה לבניך פרש ענן למסך (תהלים קה לט), הרי במדבר, בארץ מנין בסוכות תשבו (ויקרא כג מב), לעתיד מנין וסוכה תהיה לצל וגו' (ישעיה ד,ו)"[3], דמשמע מזה ג"כ דקיימו בסוכות תשבו רק בארץ ולא במדבר, הרי מוכרח לומר מכל זה, דאף אם לא קיימו מצות סוכה במדבר, והחג התקיים אז רק לענין איסור מלאכה וקרבנות, אין זה סותר להמבואר בלקו"ש דכל סיבת החג הוא הישיבה בסוכה.

ואולי אפשר לומר, דאף דבמדבר לא הוצרכו לעשות זכר לענני הכבוד כנ"ל, או שלא הי' שייך בפועל לקיים מצות ישיבה בסוכה, מ"מ י"ל שצותה התורה מיד לעשות חג בזמן זה מצד גוף הנס דענני הכבוד, ואח"כ כשיבואו לארץ יתחייבו בישיבה בסוכה בפועל זכר לנס זה, וא"כ גם במדבר הי' כל גדר החג תלוי בענין זה מצד הענני הכבוד.

מצות ישיבה בסוכה בזמן התוספות מן החול

והנה בשו"ע הל' סוכה סי' תרלט ס"ג כתב הרמ"א: "ולא יאכל בלילה הראשונה עד שיהא ודאי לילה, ויאכל קודם חצות לילה" ועי בט"ז שם ס"ק י"ב ובשו"ע אדה"ז שם סעי כ', דילפינן מחג המצות דכתיב בערב תאכלו מצות וכו'. ובמג"א שם ס"ק יא כתב וז"ל: ולא יאכל כו' - משמע דאין רשאי לאכול עד שתחשך, וכ"כ בהגמ"נ, ונ"ל דקידוש יכול לעשות מבע"י קצת על היין, וברכת לישב בסוכה והמוציא יאמר בלילה, דהא אפי' בפסח הוי שרי אי לאו משום ד' כוסות כמ"ש רסי' תע"ב ומיהו כיון דאומר סוכה ואח"כ זמן צ"ל גם הקידוש בלילה עכ"ל.

ובספר "דברי יחזקאל" (סי' מ"ה אות ה) הביא שהגר"ח הקשה על הרמ"א דלמה למה לא יאכל בסוכה בזמן התוספת, אה"נ דכזית של מצוה צריך לאכלו בלילה כדילפינן ממצה, מכל מקום יאכל סעודת יום טוב, ובלילה יחזור ויאכל כזית לשם מצוה, דמצות סוכה כיון דנוהגת נמי ביום, תחול המצוה גם בתוספת מבעוד יום בערב יו"ט דלא גרע מכל ימי החג עיי"ש[4].

ועד"ז יש להקשות על המגן אברהם דכיון דמקדש מבע"י ומוסיף מחול על הקודש, א"כ כיון שכבר נתקדש בקדושת החג למה לא יצטרך לברך לישב בסוכה?

ולכאורה מוכח מזה דמצות סוכה אינו תלוי כלל בקדושת היום, ואף כשמוסיף מן החול אל הקודש לא נתחייב במצות סוכה שזה תלוי דוקא ביום ט"ו, ואינו דומה לסעודת שבת שהוא מחמת קדושת היום ולכן יוצא אז יד"ח (ראה שו"ע אדה"ז סי' רס"ז סעי' ג') וע"ד מ"ש אדה"ז (סי' תצא סעי' ג' הובא בהערה 46 בהשיחה) ד"מי שנמשכה סעודתו במוצאי יום טוב האחרון של פסח עד לאחר צאת הכוכבים מותר לאכול חמץ בסעודה" .. ד"אכילת חמץ (ש)אינו תלוי כלל בקדושת היום שהרי אף בחולו של מועד אסור לאכול חמץ עכ"ל, וכן הוכיח הגאון מקינצק זצ"ל בקבא דקשייתא (קושיא פו) מהמג"א הנ"ל עיי"ש.

ועי' גם בחי' הגר"ח -סטנסיל- (אות לו) בענין 'תוס' יו"ט', שכתב דתוס' יו"ט אינו שייך אלא לקדושת יו"ט ולא להמצוות המיוחדות עיי"ש[5] וא"כ ה"ה לגבי מצות סוכה וא"ש דברי הרמ"א והמג"א דבזמן התוס' לא שייך קיום מצוות סוכה, ועי' גם בס' 'מטה אפרים' סי' תרכ"ה, אלף למטה אות עב שכתב דא"א לקדש קודם הלילה, דא"א לו לברך לישב בסוכה, דאע"ג דקבלה עלי', זה מועיל לקדושת היום, אבל מצות סוכה דלא חלה עד הלילה לא מצי לברך לישב בסוכה עיי"ש בארוכה.

אמנם לפי מה שנת' בהשיחה יל"ע דכיון דמבאר דכל גדר החג הוא מסובב מהמצוה דישיבה בסוכה א"כ איך שייך לחלק ביניהם ולומר שיש קדושת החג בלי המצוה דלישב בסוכה?

והנה לכאו' אפ"ל בזה עפ"י מ"ש במכתב קודש דפסח שני תש"מ (נדפס בלקו"ש חי"ז ע' 508), דמצינו גם בדאורייתא דמסובב אפ"ל יותר גדול מהסיבה לגבי פסח שני דאף דהסיבה שלו בא מצד הטענה דלמה נגרע וכו', מ"מ בהמסובב הדין הוא דאפי" גר שנתגייר בין פסח ראשון חייב בפ"ש, וזהו גם כעין הדין בסוכה דנסרים שרחבן ארבע דנעשו כשפודים של ברזל וכו" וראה בארוכה בזה בלקו"ש שם פ' תזריע ב' (ע' 135).

ולפי"ז אפ"ל דאף דמבאר בהשיחה דסיבת החג היא המצוה דישיבה בסוכה, מ"מ לאחר שכבר ישנה ענין החג נעשה קדושת היו"ט גם מצ"ע, ולכן אעפ"י דמצות ישיבה בסוכה תלוי בהזמן דהשבעת ימים דוקא ולא שייך בזה הענין דתוספת, מ"מ שייך הוספה בקדושת החג.