בלקו"ש ח"ח ע' 166 דן במה שהשבטים היו מבזים את פינחס על הריגתו את זמרי, שהרי "אבי אמו [יתרו] פיטם עגלים לעבודה זרה". ושם נתבאר שנימוקם בזה היה ענין האכזריות שבפיטום עגלות לשחיטה, ואמרו שאכזריות זו עברה מיתרו לפינחס. ועל ביאור זה מקשה, למה לא נימא שטענתם על פינחס היתה שירש מסבו ענין הנטיי' לע"ז [ע"ש הסבר טענה זה לנדו"ד]? ומתרץ (א) שאני ע"ז מאכזריות, שהאכזריות היא תכונה בטבע מדות האדם, וזה עובר בירושה, משא"כ עבודה זרה - שהיא ענין של דיעות, וזה אינו עובר בירושה.

ברם לעיל שם (הערה 31) מביא מ'היום יום' (כ"ח אייר) איך שנכד שהוא בן בתו 'יורש' תכונות הסבא ביתר שאת על נכד אחר, על פי מארז"ל "איש מזריע תחלה יולדת נקבה וכו'". ועל זה מציין שסברא זו הובא להלכה - בפרי מגדים או"ח סי' קכח א"א ס"ק קסב. המדובר שם הוא בבת כהן שהמירה, שזה מהווה פגם על האב. ודנו כמה פוסקים לומר שכל שכן בבנו שהמיר שהאב הוא פגום. ועל זה מעיר הפמ"ג, אולי דוקא בבת נאמר ענין זה, כי יחסה לאבי' קרובה יותר, כמארז"ל "איש מזריע תחלה יולדת נקבה".

דלכאורה, הרי בהממירה דתה ר"ל מדובר בענין של דיעות, ולפי המובא למעלה, ענין הדיעות אינו ענין תורשתי?

ואולי יש לחלק, שביתרו הרי אח"כ כיחש בכל עבודה זרה, ואמר "עתה ידעתי וגו'", ובמילא אין לחשוש שדיעותיו שבעבר עברו לנכדו באופן תורשתי. ואילו לענין הבת שהמירה, הפגם הוא שגם בהאב יש נטיי' נסתרה לע"ז. ועדיין עלינו לומר שגם בדיעות יש ירושה [שלכך מנמק הפמ"ג שיש להאב השפעה יתירה בנטיית הבת מאשר בנטיית הבן], אבל הוא פחות הרבה מערך ההשפעה התורשתית בענין של מדות. אכן כאשר ההורה הוא בחיים אז עלול יותר שנטיית ההורה תשפיע על הולד לטפח הנטיי' התורשתית לרבד מעל ומעבר להנטיי' של ההורה. ואם כך הוא בלא-טוב, כל שכן הוא בצד הטוב.