בגליון תשסד הק' הת' א. הכהן ה. שי' בפירש"י עה"פ "ויבא לבן באהל יעקב ובאהל לאה ובאהל שתי האמהות ולא מצא ויצא מאהל לאה ויבא באהל רחל". שפירש"י דאהל יעקב הוא אהל רחל שהי' תדיר אצלה, ואח"כ מפרש למה כתוב שוב "אהל רחל", דזהו משום שכשיצא מאהל לאה חזר לאהל רחל קודם שחפש באהל האמהות והוא מפני שהי' מכיר בה שהיא משמשנית, ולהן חיפש באהל שלה פעמיים.

דלכאו' מוכח מכאן דדעת רש"י הוא שלא הי' להאיש אהל מיוחד, ורק שהי' אהל אחד לשניהם.

ולכאו' הוא בסתירה למש"כ בפ' לך עה"פ "ויט אהלה" (יח, ב), דכ' שם "בתחלה נטע את אהל אשתו, ואחר כך את שלו", דלכאו' מכאן מוכח להיפך, דמהנהג היה להיות לאיש אהל מיוחד ולאשתו אהל מיוחד. ומפ' שם הרבי דהאהל המיוחד להאשה הוא האהל שעושה שם מלאכתה, אבל בנוגע להאהל דירה אין לה אהל מיוחד.

ולפ"ז מק' הת' הנ"ל דלמה דחק רש"י לפרש שלבן חפש באותו האהל ב' פעמים, הי' יכול לפרש בפשיטות שכאן מדובר אודות ב' אהלים נפרדים, שא' מהם נק' ע"ש יעקב ששם דר עמה, וא' מהם נק' ע"ש רחל ששם עשה מלאכתה. ודוחק לומר דא"כ הי' צריך להיות ללאה ולהשפחות ג"כ אהלים מיוחדים למלאכתן, דהרי אפשר לחלק בפשיטות, דהרי עם רחל היתה עיקר דירתו והיא צריכה מקום מיוחדת למלאכתה משא"כ שאר השפחות. ונשאר בצ"ע.

ואולי אפשר לת' בזה, דהנה יסודו של הת' הנ"ל הוא מ"ויט אהלה" המדובר באברהם ושרה, דכשם שלשרה היתה אהל מיוחדת כך הי' צ"ל בנוגע לרחל, אבל באמת יש לחלק ביניהם, דאפ"ל דאברהם (וכן שאר אנשים) הי' מצוי באוהלו למשך זמן באמצע היום, ומשו"ז הי' צריך להיות לשרה אהל מיוחד לעשות שם מלאכתה (ואולי משום שרוצה "הצנעה" שלה), משא"כ יעקב שהי' באותו הזמן עסוק עם הצאן כל היום כולו, ואפי' כשבא בלילה לישן לא הי' ישן בכל לילה באהלה של רחל (שלפעמים הי' באהל לאה או אהל השפחות), אפ"ל דלא הי' צריך להיות לרחל אהל מיוחדת למלאכתה (וזה שכותב רש"י "שהי' תדיר אצלה" אואפ"ל דהכוונה בזה הוא או שהי' יותר תדיר בה משאר נשיו או שלפעמים כשרצה לנוח קצת או לאכול הי' בא בתוך אהלה של רחל).