בלקו"ש חי"ב חג הפסח מבאר בארוכה הטעם שכתבו הרמב"ם ואדה"ז הלשון בכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא בעצמו יצא עתה משיעבוד מצרים...

אע"פ דלשון המשנה שהיא מקור דין זה (כמצויין במ"מ שם) היא חייב אדם לראות...

ומבאר דבליל פסח הרי למידים חיוב סיפור יציאת מצרים מהפסוק והגדת לבנך שיש חיוב לספר לאחרים בלילה זה הסיפור דיציאת מצרים ולא כמו מצות זכירת יציאת מצרים בשאר ימות השנה שיוצא בזכירה לעצמו, עד"ז בכל מעשה לילה זה דאכילה ושתי' החיוב הוא שיעשה אותם באופן דלהראות לאחרים הענין של גאולה וחירות (ולכן צריך לאכול בהסיבה וכיו"ב).

ומבאר שינויי הלשונות של הרמב"ם ואדה"ז בזה עיי"ש.

ויש להביא ראי' מגמ' פסחים קיב. דהחיוב בכל מעשה לילה זה היא באופן דלהראות... דהמשנה ריש פ' ערבי פסחים כתב ולא יפחתו לו [לעני] מארבע כוסות של יין ואפילו מן התמחוי (וראה פירש"י רשב"ם, ותוס', ומרדכי שם).

ובגמ' קיב. הקשה ואפילו מן התמחוי פשיטא, לא נצרכה אלא אפילו לר"ע דאמר עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות הכא משום פרסומי ניסא מודי.

ומבואר מהגמ' שמצות שתיית ד' כוסות יש בזה ענין של פרסומי ניסא לאחרים.

ועד"ז משמע מהא דפסק הרמב"ם הל' חנוכה פ"ד הי"ב .. אפילו אין לו מה יאכל אלא מן הצדקה שואל או מוכר כסותו ולוקח שמן ונרות ומדליק.

ובמגיד משנה שם כתב נראה שלמדו ממה שנתבאר פ"ז מהל' חמץ ומצה (ה"ז) שאפילו עני שבישרא' לא יפחות מד' כוסות והטעם משום פרסומי ניסא וכ"ש בנ"ח דעדיף מקידוש היום כמו שיתבאר בסמוך (וראה בלחם משנה שם).

ומבואר דגדר מצות ד' כוסות הוי כנר חנוכה שענינה היא פרסומי ניסא להראות לאחרים, ולא רק הפרסום לעצמו.

וא"כ מבואר דגדר מצות הלילה דליל פסח (דד' כוסות וה"ה שאר מעשה לילה) היא פרסומי ניסא להראות...

וראה באבנ"ז אורח חיים ח"ב סי' תקא אות ג וצריך לומר שאני המצוות שבליל פסח הם לפרסם לבניו ובני ביתו כדכתיב והגדת לבנך משא"כ שבת שהוא רק לעצמו, והדבר מובן על פי מה שאמרתי כבר בטעם הרמב"ם דכל מצוות אינו מחוייב למכור כסותו שהרי חישב לעשות מצוה ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה משא"כ פרסומי ניסא לפרסם לאחרים ומה לאחרים במחשבתו.

וע"כ קידוש היום שהוא לעצמו, שוב דומה לשאר מצוות. ובזה מובן היטב הקל וחומר (דמ"מ שם) כיון דנר חנוכה קודם לקידוש, על כרחין דתלוי בפרסום לאחרים דוקא, וא"כ נר חנוכה שמניחה על פתח ביתו מבחוץ שמפרסם לכל, ודאי קו"ח מארבע כוסות שאין הפרסום רק לבניו ובני ביתו לבד. (וראה בצפנת פענח שם ועי').

ומבואר דגדר מצות לילה זה היא באופן דלהראות א"ע כאילו הוא עצמו יצא עתה משעבוד מצרים.