מאריסטאון, ניו דזערסי
בלקו"ש חי"ג ע' 30, מקשה כ"ק אדמו"ר מה הי' משה רבינו עניו מכל אדם: בשלמא בענינים שתלוים בעבודה שייך החשבון ש"אילו היו הכוחות אצל אחר הי' ג"כ במדריגה ומעלה זו, ואפשר דאחר.... הי' מגלה את הכוחות יותר" אבל בענין הנבואה, שזה הי' ענין "הכי עיקרי שלו", שאינו תלוי בעבודה אלא "מעלה ומדריגה ניגלית הניתנת מלמע'", וממילא לא שייך חשבון הנ"ל - וא"כ למה הי' עניו מאד מכל האדם? ומתרץ שיש כמה בחינות ענוה: מבחינת בינה, שבה שייך חשבון הנ"ל ומבחינת כתר "שגדולה מכולן, ענוה בעצם, שהיא בלי חשבון כלל" - וזו היתה מדריגת ענוה של משה רבינו.
וצ"ל במה שכתב בתור הקדמה לביאור זה, בנוגע למ"ש רב יוסף בסוף מס' סוטה: "לא תיתני ענוה - (במשנה "משמת רבי בטל ענוה") דאיכא אנא" - ומסביר דרב יוסף ג"כ עשה חשבון הנ"ל ד"אילו ניתנו כוחותיו וכשרונותיו לאחר הלה הי' מגיע לבחינת ענוה שהיא למעלה מזו שיש בו". ואח"כ מקשה, היות דהי' רב יוסף "סיני" ע"י עבודתו, ועי"ז נעשה שינוי באדם ע"ד שהוא "שמור מן החטא" - א"כ איך הי' רבי יוסף עניו בה בשעה שידע שבכוח עבודתו נתעלה לסוג אדם שמור מן החטא (ואף שיש לכאורה מקום לחשבון הנ"ל ד"אילו ניתנו כו'", מ"מ) "הרי אין אומרים שצ"ל עניו מכל הבהמה כי אילו ניתנו לה כוחות אלו היתה (הבהמה) מגלה את הכוחות יותר" - והיות שרב יוסף נתעלה לסוג נעלה יותר, שוב אין מקום לחשבון הנ"ל, כי שאר האנשים שעדיין לא נתעלו לסוג זה ה"ה להבדיל כמו בהמה לגבי אדם (כך נראה כוונתו בזה).
(ומתרץ דרב יוסף סובר דלימוד התורה, אף באופן נעלה, אינו עושה שינוי עצמי באדם, וע"כ אינו בבחי' "סוג אחר", וע"כ עדיין שייך חשבון הנ"ל, וע"כ הי' עניו מאד, וע"כ אמר לתנא לא תיתני ענוה דאיכא אנא, ואילו רב נחמן הסובר דכן בטלה ענוה, ה"ה סובר דלימוד התורה כן עושה שינוי עיקרי באדם, שמתעלה לסוג אחר, וע"כ א"א לפי"ד שיהי' רב יוסף עניו כזה) ורק משה ודכותי' עד רבינו הקדוש היו ענוים בעצם מצד בחינת הכתר הנ"ל.
נמצא לפי"ז דרב יוסף ורב נחמן חולקים רק באם נעשה סוג אחר ע"י עבודתו ולימודו (שאז שייך הסברא: דלא אומרים אילו ניתנו כוחות אלו לבהמה...) או לא (שאז לא שייך סברא הנ"ל ד"בהמה", אלא היות שהכל בסוג אחד, אומרים אילו ניתנו כוחות אלו לאחר - שהוא מסוג אחד אתו - הי האחר מתעלה יותר).
ונראה לומר דבתחילת השיחה, כשמקשה ממשה רבינו: בשלמא בענינים התלוים בעבודה ניחא, דשם י"ל הסברא ד"אילו ניתנו כוחות אלו לאחר" כו' אבל בענין הנבואה מאי איכא למימר? - (אף שלכאורה גם בענינים התלוים בעבודה קשה: הלא נתעלה משה רבינו לסוג נעלה, ואז הסברא ד"בהמה" סותרת סברא ד"אלו ניתנו לאחר"?) -
דשם, בתחילת השיחה, עדיין לא נחית לסברא ד"סוג אחר", ואז קיימת הסברא ד"אילו ניתנו" ושייך שפיר בזה ענוה, וכל הקושיא היתה רק מענין הנבואה ובעומק יותר י"ל דהנה לכאורה מאי הקושיא מענין הנבואה: כשם שי"ל הסברא ד"אילו ניתנו כוחות אלו" בעניני עבודה, כך י"ל סברא מעין זה לגבי נבואה: אילו נתן ה' רוח נבואתו על אחר, באותה המדה שנתן למשה, אולי הי' האחר מתעלה ע"ג משה, וע"כ הי' משה עניו אפי' מצד ענין הנבואה?!
וי"ל דעד כאן לא פליגי ר"י ור"נ אלא בענין התלוי בעבודה, דבזה סבור ר"י דסברא ד"אילו ניתנו" מחליש הסברא ד"סוג אחר": עד כמה שלא תאמר שאתה מתעלה ע"י עבודתך, הלא אולי אחר הי' מתעלה כמוך או עוד יותר אילו ניתנו לו אותן הכוחות, והרי זה בגדר שלו שהרי זה תלוי בעבודה שהוא שייך לזה וע"כ א"א לומר שאתה באמת מסוג אחר, ולא שייך הסברא דדמיון לבהמה שמסוג פחות.
אבל בענין שבא לגמרי מלמע', כמו נבואה, הלא הקב"ה בחר בו דווקא ועי"ז נעשה באמת לסוג אחר לגמרי - בזה לא פליג ר"י, ואף לדידי' שייך בזה הסברא ד"בהמה", ולא שייך בזה ענוה.
וע"כ מקשה בתחילת השיחה מענין הנבואה, ואח"כ, בהמשך השיחה כבר נחית לחילוקים אף בעניני עבודה ומסיק דהקושיא שייכת בין בענין הנבואה, לכ"ע, ובין בענינים התלוים בעבודה, עכ"פ לפי שיטת ר"נ - ושיש רק אופן א' לתרץ שניהם - דהיינו דמשה רבינו ודכוותי' הי' אצלם ענוה בעצם מצד הכתר, ולא מצד חשבונות וסברות ד"אילו ניתנו" וד"סוג אחר" כו'.
Download PDF