בלקו"ש ח"י בשיחה ב' לפרשת תולדות בס"ה מבאר רבינו דשתי המדריגות ד"בור סוד שאינו מאבד טיפה" ו"כמעין המתגבר" בעבודת האדם הם עבודת הצדיקים ועבודת הבע"ת ומבאר בנוגע להבע"ת דעבודתו "שמהפך את הזדונות לזכיות (ומציין בהע' 24 ליומא פו, ב ולתנא פ"ז) דהיינו שהוא עובד את הוי' באופן דאתהפכא להפוך הענינים שיהיו לא כפי שנתנו מלמעלה ... ע"י העבודה בכח עצמו דתשובה מברר ומעלה גם את הזדונות עד שנעשו זכיות".

ובהערה 27 "ויומתק עפ"י מרז"ל (ברכות לג, ב) הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים - ועבודת בע"ת היא בעיקר בקו היראה".

ולא זכיתי להבין איך מציין על החידוש של הבע"ת שמהפך את הזדונות וזכיות, מזה שהבע"ת עבודתו היא בעיקר בקו היראה - שזה אינו ביד"ש - והוא בכח עצמו יכול להפוך את הזדונות לזכיות, והרי בפירוש אמרו ביומא שם ונת' בתניא שם שזה אינו אלא בתשובה מאהבת ה', ולא בתשובה מיראה שבזה אין הזדונות נהפכים לזכיות.

ולכאו' היה אפשר ליישב בדוחק עפ"י מ"ש בקונטרס י"ג אייר תנש"א (נדפס בסה"מ מלוקט ח"ה עמ' רנ"ז ואילך) בסעיף ז' ובהע' 55 די"ל שבכללות, הענין דהפיכת זדונות הוא בכל תשובה, אלא שעיקר הענין הוא בתשובה מאהבה רבה ע"ש בארוכה.

אבל לענ"ד זה אינו מספיק (א') דגם לפי המבואר שם שבכללות הוא בכל תשובה, עדיין תמוה להדגיש בנוגע להענין בהפיכת הזדונות לזכות דוקא את קו היראה. (ב) ענין זה שבמאמר שם הוא חידוש - ואפי' חידוש גדול - וכדמוכח גם ממה שמאריך שם לבאר שלא יקשה ע"ז מהמבואר בתניא פ"ז וגם לאחרי כל הביאור שבהערה עדיין בשוה"ג הב' אומר שעל הסתירה מהגמ' ביומא הנ"ל "בדוחק אולי י"ל" ומסיים ב"ועצ"ע".

ובד"כ בתורתו של רבינו מדגיש איך שדוקא בתשובה מאהבה נהפכים הזדונות וזכיות ובכמה ביאורים ועד שבלקו"ש חי"ז שיחה ב' לפרשת אחרי מחלק אפי' בתשובה מאהבה דישנו אופן שרק "נעקר עונו מתחילתו" אבל לא שנהפכים לזכיות ורק בתשובה מאהבה בשלימות נהפכים הזדונות לזכיות ע"ש בארוכה.

וא"כ איך זה שכאן כותב בפשיטות (ועוד לאחרי שציין בהע' 24 לגמ' ביומא ולתניא פ"ז וכנ"ל) שדענין זה שבבע"ת שבכחו להעלות את הזדונות שיעשו זכיות יומתק ממארז"ל בנוגע ליראה? ואבקש מקוראי הגליון להאיר עיני בזה.