בלקו"ש חלק כ' שיחת פרשת ויחי א' (עמ' 228 ואילך), מבאר כ"ק אדמו"ר הטעם ע"ז שיעקב אע"ה ביקש לגלות הקץ, וזה שנסתלקה ממנו שכינה, הוא, כי שלימות העבודה היא, כשהעבודה היא בכח עצמו דוקא, ולכן אילו הי' יעקב מגלה הקץ לבניו אז לא היתה עבודת בנ"י בכח עצמם - בחי' קב שלו - כ"א הי' מתערב בזה העזר והסיוע מלמעלה, ולכן נסתלקה שכינה כדי שעבודת בנ"י תהי' במצב של סילוק שכינה (והעלם הקץ), ובמילא ה"ז בכח עצמם.

וזה שיעקב רצה ("ביקש") לגלות את הקץ, הוא, כי יעקב רצה שיצאו בנ"י מה שיותר מהר מהגלות, הגם שיחסר שלימות בהעבודה. וזהו הדיוק "ביקש", שיעקב ביקש מהקב"ה לגלות הקץ כדי שתבא הגאולה מיד.

והנה, בסברת החילוק בין יעקב אבינו ע"ה עם הקב"ה, יש לבאר בדא"פ ע"פ מה שמבאר כ"ק אדמו"ר בקשר לטעם החילוק בין התלמוד בבלי והתלמוד ירושלמי:

דשיטת התלמוד בבלי הוא שההוה מכריע את העתיד, ולשיטת הירושלמי מתחשבים בהוה לפי המצב דלעתיד. ודבר שהוא יותר חשוב אף שבא לאחרי זמן, מכריע את הדבר הקל אף שנמצא עכשיו.

וחילוק זה נמצא כמעט מפורש במשנה: (מנחות צט, ב) "חל (יוהכ"פ) להיות בערב שבת, שעיר של יוה"כ נאכל לערב (בליל שבתות אע"פ שאין יכולין לבשלו בשבת - פרש"י שם), והבבלים אוכלין אותו כשהוא חי". הגם שבאכילת השעיר חי נעשה חסרון בשלימות מצות אכילת הקודשים - למשחה ולגדולה (שזהו דוקא כשהבשר הוא צלוי שלוק ומבושל), ומ"מ המשנה מדייקת "הבבלים אוכלים אותו כשהוא חי", בכדי לקיים המצוה באפשרות הראשונה. משא"כ כהני א"י מכיון שאי"ז, מצווה בהידור לכן אינם אוכלים אותו כשהוא חי, ומעדיפים לחכות עד שיהי' צלוי שלוק ומבושל (בכל הנ"ל עיין לקו"ש ח"ד עמ' 1338; חט"ו עמ' 453 ואילך; חכ"ד עמ' 173 ואילך ועמ' 243).

והנה, בסברת החילוק מבאר כ"ק אדמו"ר, שזה תלוי בהחילוק בדרך הלימוד בין התלמוד בבלי והתלמוד ירושלמי. דהנה בנוגע לתלמוד בבלי נאמר "במחשכים הושיבני . . זה תלמודה של בבל" (סנהדרין כד, א). ולכן בתלמוד בבלי ישנו ריבוי קושיות ושקו"ט עד שמגיעים למסקנא. שזהו עד"מ מא' שנמצא במקום מואר שרואה מיד את הדבר שמחפש, משא"כ כשהמקום אינו מואר צריכים לחפש כו', ולוקח זמן עד שמוצאים את הדבר. משא"כ תלמוד ירושלמי ה"ה בלא ריבוי שקו"ט, ומיד רואים המסקנא ע"ד הנ"ל - שזהו כשנמצא במקום מואר.

ובקשר לדרך הלימוד דתלמוד בבלי, מסכם כ"ק אדמו"ר "אבל בזמן החושך אשר "אותותינו לא ראינו ואין איתנו יודע עד מה", אין אנו יכולים (ולכן - אין רשאים) לברר (הספק), הגדול והקטן ע"פ שכלנו . . כ"א צריך להשתדל בכוחות עצומים לתקן את כל הבא לידו, אף שלכאורה דבר קטן הוא" (לשון כ"ק אדמו"ר בלקו"ש ח"ד הנ"ל).

ועפ"ז י"ל בדא"פ, שזהו מה שיעקב אבינו שהיה במצרים במקום חשוך (ע"ד התלמוד בבלי שנק' "במחשכים הושיבני" כנ"ל, ביקש לגלות את הקץ בכדי שהגאולה תבוא תיכף, הגם שבזה לא תהי' שלימות העבודה. משא"כ הקב"ה שרואה את סוף הדבר באופן ישר וכו' וע"ד תלמוד ירושלמי כנ"ל, לכן סילק מיעקב השכינה הגם שעי"ז ישארו יותר זמן בגלות, כי יותר חשוב שהגאולה תבוא אחרי עבודה מושלמת בגלות בו בנ"י עובדים את עבודתם בכח עצמם - קב שלו - וכך תהי' הגאולה גאולה נצחית.