איתא בתמורה (טז, א): "במניתין תנא, אלף ושבע מאות קלין וחמורין וגזירות שוות ודקדוקי סופרים נשכחו בימי אבלו של משה, אמר רבי אבהו אעפ"כ החזירן עתניאל בן קנז מתוך פלפולו שנאמר [יהושע טו, טז – יז, שופטים א, יב – יג, ויאמר כלב אשר יכה את קרית ספר ולכדה, ונתתי לו את עכסה בתי לאשה], וילכדה עתניאל בן קנז אחי כלב הקטן ממנו, ויתן לו את עכסה בתו לאשה. ולמה נקרא שמה עכסה, אמר רבי יוחנן שכל הרואה אותה כועס על אשתו", ומפרש רש"י שם ד"ה "כועס על אשתו: מתוך יופיה". עכ"ל.

והנה בהגהות הגאון רבי בצלאל רנשבורג שם ['מעשה ר"ב'] כתב: "עי' תוספות תענית (ד, א) ד"ה שלשה כו', משמע דלא כפרש"י דהכא, עיי"ש". ובתוס' שם כתבו: "וא"ת אמאי לא חשיב כלב בן יפונה שאמר אשר יכה וגו'? . . וי"מ דלכך נקראת עכסה שכל הרואה אותה כועס על אשתו, וזה ודאי משום צניעות יתירה דקא חזי בה וכו'", והיינו דרש"י ותוס' פליגו, ועי' גם ביד יוסף על עין יעקב בתמורה שכתב על התוס' דתענית: "משמע דלא כפרש"י דהכא".

ונראה די"ל דלא פליגי, וזאת עפ"י מה דאיתא בלקוטי שיחות חלק יט (ע' 80 ואילך), דמבאר מ"ש במשנה (סוף תענית כו, ב): "אמר רשב"ג לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב וכיום הכיפורים, שבהן בנות ירושלים (וי"ג בנות ישראל) יוצאות בכלי לבן שאולין . . וחולות בכרמים, ומה היו אומרות...", ובברייתא שם (לא, א): "יפיפיות שבהן מה היו אומרות תנו עיניכם ליופי כו' מיוחסות . . אומרות תנו עיניכם למשפחה כו' מכוערות . . אומרות קחו מקחכם לשם שמים כו'".

ומבאר (בס"ו): "עס איז מובן ופשוט, אז דאס וואס בנות ירושלים יוצאות כו', אין די טעג פון טו באב און יוהכ"פ, איז געווען אן ענין פון קדושה; איז במילא אויך מובן, אז זיי האבן דאן ניט געמיינן ארויסברענגען זייערע גשמיות'דיקע מעלות (יופי, עשירות א.ד.ג.) כשלעצמן – נאר אזעלכע מעלות וואס ע"פ תורה זיינען זיי ראוי צו זיין א טעם וסיבה צו שידוך ונישואין . . ולדוגמא דאס וואס די "יפיפיות" זאגן "תנו עיניכם ליופי", מיינען זיי די מעלה האמיתית (הרוחנית) אין דעם, ווארום יופי גשמי נעמט זיך פון יופי רוחני . . ." עכ"ל עי"ש.

ולפי"ז נראה לבאר מ"ש בגמ' (קידושין מט, ב): "עשרה קבים יופי ירדו לעולם, תשעה נטלה ירושלים, ואחד כל העולם כולו", דלכאורה למה דוקא ירושלים נטלה ט' קבים?

וי"ל עפ"י מ"ש התוס' (תענית טז, א ד"ה הר כו'), "דזה ירושלים שנקרא על שם אברהם שקראוהו הר ה' יראה (בראשית כב), והעיר הי' נקרא כבר שלם, כדכתיב (שם יד) "ומלכי צדק מלך שלם", ונקרא ירושלים על שם יראה ועל שם שלם". והשתא דיופי רוחני הוא גורם וסיבה ליופי גשמי, מובן למה דוקא ירושלים – ירא שלם – נטלה ט' קבים יופי (גשמי), וא"ש.

ועיג"כ בלקו"ש ח"א (עמ' 109): "וועגן דעם שכר וועלכן מען באקומט דורך דער עבודה פון אשר – זאגט אויף דעם דער מדרש (ב"ר צח, טז. שם עא, י) . . "מאשר שמנה לחמו – שהוא מעמיד בגדי שמונה". אזוי טייטשט אויך רש"י (אין צווייטן פשט) אויפן פסוק "יהי רצוי אחיו", שהיו בנותיו נאות כו' נשואות לכהנים גדולים . . (וועלכע גייען מיט שמונה – אכט בגדים). וואס פאר א שייכות האט בנות נאות צו כהנים גדולים? מוז מען דאך זאגם, אז דער ענין פון שיינקייט דא מיינט א רוחניות'דיקע שיינקייט, וואס איז שייך צו כהונה גדולה", עכלה"ק ועי"ש.

והנה בלקו"ש דילן הביא ב' נוסחאות: "בנות ירושלים (וי"ג בנות ישראל)", ובהערה 2 כתב: "ראה שינויי נוסחאות למשניות, וש"ה. ולהעיר ממרז"ל עתידה ירושלים שתתפשט בכל ארץ ישראל (יל"ש ישעי' רמז תקג), שה"ש (ו, ד) רעיתי . . נאוה בירושלים, מדרש שה"ש זו טא פ"א, ע' שמות קרא לירושלים כו' עיר ישראל כו' הר מרום ישראל כו'", עכ"ל.

והכוונה בפשטות כאן לתווך בין ב' הגי' "בנות ירושלים" ל"בנות ישראל", ואמנם לפמ"ש התוס' (תענית שם) יש להמתיק בזה עוד, דירושלים היינו "ירא - שלם", וישראל הוא שם המעלה "ישר – אל" כידוע.

והנה י"ל דבנות ירושלים אין הכוונה דוקא במקום הגשמי של העיר, אלא גם בכל מקום בעולם שהוא בבחי' ירושלים – ירא שלם, הנה "לא היו ימים טובים לישראל וכו'", וע"ד פתגם הידוע של כ"ק אדמו"ר הצ"צ נ"ע [לקו"ש ח"ב (ע' 621) חלק יח (ע' 404) ועוד] "מאך דא ארץ ישראל", וגם מלקו"ש דילן (ס"ו – ח) מבואר דלא מדובר דוקא מבנות העיר הגשמי של ירושלים לחוד, עי"ש.

ומעתה דיופי הרוחני הוא הגורם והסיבה ליופי הגשמי, י"ל דרש"י ותוס' לא פליגי כלל, דמה שכתבו התוס' "וזה ודאי משום צניעות יתירה דקא חזי בה", היינו היופי הרוחני דהוא הגורם והסיבה למה שכתב רש"י "מרוב יופיה של עכסה" (רש"י על עין יעקב שם), דיופיה הגשמי היא תוצאה מהיופי הרוחני, וא"ש.

- ועי' בעץ יוסף על עין יעקב שם שמביא בענין כועס על אשתו, "דרשו כאילו אמר ויתן לו את כעסה בתו, לשון כעס שכל הרואה אותה כועס על אשתו וכו'" [דהיינו, עכסה אותיות כעסה].