בלקו"ש חלק ל"ו בשיחה לחמשה עשר בשבט, מבאר רבינו שתוכן הראש השנה הנשנה בתחילת המשנה (בריש מס' ראש השנה) "א' בניסן ר"ה למלכים ולרגלים", שייך במיוחד לראש השנה לאילן הנשנה בסוף המשנה, שהעילוי הנרמז בתחילת המשנה - הצמיחה והעלי' שלא בערך (כמבואר בשיחה באריכות) - נעוץ בסופן, ר"ה לאילן, שבו מודגשת שלימות ענין הצמיחה שהיא באילנות דוקא.

והנה בסעיף ד בהשיחה מבואר שעיקר ענין הצמיחה הוא בפירות האילן, ומודגש ענין זה בגודל השמחה שבחג הסוכות לפי שאז "פירות האילן בפנים", עיי"ש.

ולגבי ענין זה - השייכות בין ט"ו בשבט לחג הסוכות דווקא - יש להעיר מהמובא בספר בני יששכר (מאמר חדש שבט) שכתב דבלשון המשנה כתיב "ר"ה לאילן, לא אמר לאילנות כמו באינך, יש לרמז מה שקבלו מרבותינו להתפלל בט"ו בשבט על אתרוג כשר יפה ומהודר שיזמין הש"י בעת המצטרך למצוה . . וזה שרמז התנא באומרו לשון יחיד, לאילן, להורות על האילן המיוחד המבואר בתורה למצוה". עכ"ל.

[אבל בהיום יום בסוכות כתוב שמתפללים על אתרוג כל פעם ב"ברך עלינו"].