בשיחת ש"פ צו תשמ"ה (התוועדויות ח"ג ע' 1642 ואילך), מבאר החילוק בין יעקב ליוסף, שאף שראה יוסף שאביו רוצה לברך את אפרים, בכ"ז 'התעקש' שיברך קודם את מנשה וכו'.

ומבאר, שיוסף ידע, מתוך המאורעות שאירעו לו עצמו, שאין כדאי להקדים הצעיר לבכור, שהרי זה מביא לקנאה, וכמו שהיה אצלו שויקנאו בו אחיו וכו' וכו', ולכן לא רצה שתהיה קנאה בין מנשה ואפרים;

"אמנם יעקב לא ידע מכל המאורע שבניו מכרו את יוסף למצרים בגלל הקנאה כו', שהרי בודאי לא סיפרו לו על כך, וגם יוסף - בודאי לא סיפר "לשון הרע" על אחיו, לא ראה כל חסרון בהקדמת אפרים למנשה . . אמנם, מכיון שיוסף לא היה יכול לומר ליעקב את טעמו האמיתי על סירובו להקדים את אפרים למנשה, שהרי בודאי לא היה מספר לשון הרע - לכן לא אמר אלא 'כי זה הבכור שים ימינך על ראשו'". ועיי"ש עוד באריכות הדברים.

ויש להעיר לכאו':

הנה פירוש זה, שיוסף לא רצה שאביו יקדים את אפרים למנשה כיון שפחד מענין הקנאה ביודעו מה שהתרחש איתו בעצמו - כן הוא באור החיים הק' עה"פ;

אמנם, שם נקט בפשטות שגם יעקב ידע מזה, ומבאר שם כיצד מרומז בפסוק תשובתו של יעקב לטענה זו על קנאה בין האחים כו'.

והחידוש בביאור זה של רבינו, הוא בביאור סברתו של יעקב - שיעקב לא ידע מכל המאורע של מכירת יוסף ע"י אחיו, וחשב שהעדפתו את יוסף על פני אחיו לא הביאה לתוצאה שלילית, ואדרבה: הביאה לענין חיובי.

ולכאו' צ"ע בזה, שהרי יעקב הוכיח את שמעון ולוי על זה ש"ברצונם עקרו שור", "רצו לעקור את יוסף שנקרא שור" (ויחי מט, ו וברש"י) - הרי שכן ידע ממכירת יוסף ע"י אחיו!

וגם מפשט הכתובים בס"פ ויחי (נ, יז), שאחי יוסף אמרו ליוסף בשם אביו "אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם כי רעה גמלוך", משמע להדיא שהיה פשוט בעיני יוסף ואחיו שיעקב ידע ממכירת יוסף ע"י אחיו - כי אם יעקב לא ידע מזה, איך יתכן שיצוה על כך? [כלומר: אף שבפועל יעקב לא ציווה זאת, כמבואר במפרשים - הרי לא יתכן שיאמרו בשמו של יעקב דבר שאינו מסתבר כלל שיאמר, כי אינו יודע בכלל מכל הענין!]

ואולי הפשט, שיוסף חשב באותה שעה שיעקב לא יודע מזה, ולאחר מכן התברר לו שבאמת יעקב כן ידע מזה (ע"י שהאחים עצמם סיפרו לו?). ועצ"ע. ובוודאי יעירו בזה וכו', ובעז"ה יתבררו דברי רבינו לאשורם.