משפיע בתות"ל קרית גת, ארה"ק
בפרש"י פ' בהעלותך (ט, י) מביא רש"י את לשון הכתוב "או בדרך רחוקה", ומפרש: "נקוד עליו, לומר לא שרחוקה ודאי אלא שהיה חוץ לאסקופת העזרה כל זמן שחיטה".
ובפשטות מבינים את לשון "ודאי" - "לא שרחוקה ודאי" - במשמעות של "ממש". [וכן באמת היא הגירסא בא' מכת"י רש"י (הובא במהדורת 'כתר תורה' של 'שי למורא'): "לא שרחוקה ממש"].
אמנם בלקו"ש (ח"ח ע' 64) נראה שלא למד כך, אלא למד את לשון "ודאי" במשמעות של דבר הברור ובטוח. וז"ל: "דער לשון "ודאי" איז בניגוד צו "ספק". איז דאך ניט מובן רש"י'ס לשון "לא שרחוקה ודאי": ער האט געדארפט זאגן "לא שרחוקה ממש" וכיו"ב..אבער וואס פאסט דא דער לשון "ודאי", וואס איז פארבונדן מיט די גדרים פון "ודאי" און "ספק""?
ואכן, מכח קושי זה לומד בהמשך השיחה את דברי רש"י באופן מחודש, כדי שיתאים הלשון "ודאי" במשמעות זו של היפך הספק, עיי"ש בארוכה.
ולכאורה צ"ע, דהנה בפ' שופטים (יח, ו), עה"פ "וכי יבוא הלוי" כותב רש"י: "יכול בבן לוי ודאי הכתוב מדבר, תלמוד לומר 'ושרת', יצאו לוים שאין ראויין לשירות". הרי גם כאן נוקט רש"י את לשון "ודאי" - "בן לוי ודאי";
ויש איפוא לשאול: בשלמא לפי ההבנה הרגילה בל' "ודאי" שהיא כמו "ממש", מובן; אך לפי הביאור בשיחה שם שהלשון "ודאי" מתפרש דוקא כשהוא בניגוד לספק, איזה ספק שייך כאן בענין "בן לוי"?!
וה' יאיר עינינו בתורתו.
Download PDF