בלקו"ש חל"ו יתרו ב' (עמ' 90 ואילך) מבאר הרבי דברי הרמב"ן (שמות כ, יג) שמצוות כיבוד או"א הוא חלק מ"כבוד הא-ל" דהוי מדברים "שבין אדם למקום" והיינו: דאינו רק מצד שע"י הכרת הטוב לאביו המולידו, בא להכרת הטוב להקב"ה, כדברי החינוך (שזהו רק שייכות ביניהם). אלא: שכיבוד אב הוא בעיקר כיבוד הקב"ה. ומבאר שם בקשר לדברי הרמב"ן "...לכבד האב המשתתף ביצירה". (ולא כהחינוך שמבאר דהוי מצד שאבותיו גמלוהו, טפחוהו, רבוהו וכו').

ומבאר שם בהמשך השיחה: כיון דההולדה צריכה לכח הא"ס והבל"ג של הקב"ה הנקבע בגוף האדם. ובהמשך העניין אומר שענין זה אינו רק מצד "הכרת הטוב" שהשתתפו בבחירתם ביצירתו ואיפשרו שיתגלה כח הא"ס. אלא יתירה מזו דכח ההולדה שיש להורים הוא באמת כח הא"ס והארת הא"ס הנמצא בישראל ומתייחד עמהם ונעשה חלק ממציאותם, וזה ענין כבוד הא-ל בכיבוד או"א - שאינו מצד כיבוד האב מצד עצמו אלא מצד כח הא"ס שהתייחד עמו. (זה חלק ה"בין אדם למקום" במצוה ויש גם את עוד החלק "שבין אדם לחבירו" שבמצוה, הכרת הטוב לאו"א כו'). ע"כ.

ויש להעיר בקצרה (ובשטחיות): א) עפ"ז יומתק לשון המשנה בפ"ב ב"מ משנה יא שרבו קודם לאביו משום ש"אביו מביאו לחיי עוה"ז ורבו מביאו לחיי עוה"ב". והיינו דמודגש ענין ה"יצירה" - ההבאה לעוה"ז. ואוי"ל: דמצד ה"בין אדם לחבירו" מובן בפשטות למה רבו קודם לאביו - כיון דכבוד רבו קשור בכבוד הא-ל, (שלכן אמר הרמב"ם בהל' ת"ת פ"ה ה"א שהחולק על רבו כחולק על השכינה ועוד). א"כ בוודאי היה דוחה כיבוד או"א, ולכן הדגישה המשנה שגם מצד ה"כבוד הקל" שבכאו"א - "יצירת האדם" ש"הביאו לעולם הזה", גם בזה עדיף רבו משום שהוא "מביאו לחיי עוה"ב" ע"י שמלמדו תורה.

ויומתק כללות דברי הרמב"ם שם: "כשם שאדם מצווה בכבוד אביו . . כך הוא חייב בכבוד רבו . . ויראתו יתר מאביו שאביו מביאו לחיי העולם הזה ורבו שלמדו חכמה מביא לחיי העוה"ב...". והיינו שיש קשר ושייכות פנימי בין שני העניינים (ולא רק שיש חיוב התורה לכבד שניהם).

ב) יומתק הא דהרמב"ם הביא הלכות כיבוד או"א בהלכות ממרים ביחד עם זקן הממרא ב"ד הגדול. ועוד יותר יומתק לשון הרמב"ם פ"ו ה"א: "כדרך שצוה על כבוד שמו הגדול ומוראו כך צוה על כבודם ומוראם".

ג) אולי יומתק ההלכה שחייב לכבד את אחיו הגדול (דלכאו' אין הוא ענין הכרת הטוב) משום דבו נתגלה כח ההולדה דא"ס - באביו ואמו בראשונה. ואולי יומתק מ"ש המ"ח מצוה לג שע"פ הרמב"ן כיבוד אח הגדול אינו לאחר מות האב משא"כ להרמב"ם משמע דהוא אף לאחר מותו, ואינו כמו אשת אביו. דהרמב"ן סובר דכיבוד אח הגדול הוא משום ד"רצונם בכך" (של ההורים) לכן אין מצוה בזה לאחר מותם (כמו באשת אב). משא"כ להרמב"ם אפשר לומר שסובר דהמצוה בזה קשורה עם "כבוד הקל" ולכן שייכת גם לאחר מותו*.