בלקו"ש חט"ו (עמ' 375) מבאר שכשהרמב"ם כותב דין מסויים בהלכות מסויימות, ולא בהלכות אחרות שגם בהן היה לכאורה מתאים לכותבם, הוא כדי ללמדנו שגדרו של דין זה שייך לגדרן של ההלכות שנכתב בהן.

ועוד מבואר (שם, סוף עמ' 373 ואילך), טעם החילוק שבטור והשו"ע הובאו דינים יותר מפעם אחת, משא"כ הרמב"ם לכאורה פחות רגיל בזה (וראה גם לקו"ש חל"ד עמ' 138 הע' 4) [וראה בפרטיות ס' 'כללי רמב"ם' פרק ששי כלל 4 ואילך, וש"נ], כי השו"ע כשמו כן הוא דינים ערוכים לידע איך לעשות המצוות בזמן חיובם, ומתאים שיבוא הדין יותר מפעם אחת; משא"כ ספר היד שענינו ידיעת התורה ודיניה וכו', עיי"ש.

ויש להביא דוגמא לזה: הדין שיש להקדים נתינת צדקה לתפילה הובא הן ע"י הטור והן ע"י השו"ע ב' פעמים, הן באורח-חיים (הלכות תפלה) סי' צב (הטור: "וטוב ליתן צדקה קודם תפלה דר"א הוה יהיב פרוטה לעני ומצלי, דכתיב אני בצדק אחזה פניך", והשו"ע: "טוב ליתן צדקה קודם תפלה"), והן ביורה-דעה (הלכות צדקה) סי' רמט (בטור בסוף הסימן: "גדולי חכמים היו נותנין פרוטה לעני קודם כל תפלה שנאמר וגו'", ובשו"ע: "טוב ליתן פרוטה לעני קודם כל תפלה שנאמר וגו'").

אבל הרמב"ם כתב דין זה פעם אחת בהלכות מתנות עניים פ"י הט"ו: "גדולי החכמים היו נותנין פרוטה לעני קודם כל תפלה, ואח"כ מתפללין שנאמר אני בצדק אחזה פניך".

והביאור בזה פשוט: דין (נתינת) צדקה שייך להלכות מתנות-עניים, רק שיש כאן גם מעלת הצדקה שלכן הקדימו חכמים נתינתה לתפילתם [למרות שבד"כ שאר צרכים אסורים לפני התפילה] (וכמבואר בדא"ח מעלת הצדקה שקודמת לתפילה; וראה גם מאירי ב"ב י, א: "וגדולי החכמים היו נותנים פרוטה לעני קודם התפילה שתהא מצות צדקה פרקליט בינו לאביו שבשמים"), ולכן הרמב"ם כתב דין נתינת הצדקה לפני התפילה בהלכות מתנות עניים, כי שם זה עיקר מקומו. וק"ל.

דא"ג: פשוט שהמנהג שהובא בכתהאריז"ל ליתן צדקה ב"ויברך דוד", אינו סתירה לזה שצריך לתת קודם התפילה, כי תפילה הכוונה לשמו"ע - תפילת העמידה. ואולי לכאורה, אדרבה, מלשון הרמב"ם שכתב "ואח"מ מתפללין" [תיבות אלו הושמטו ע"י הטור והשו"ע - והוא בפשטות (אולי) מפני שאכן כללו דין זה בהלכות תפילה, וממילא א"צ להוספה זו, משא"כ הרמב"ם כתבם, כי טרח להדגיש מעלת הצדקה הקודמת לתפילה, שהרי הביאו רק בהלכות מתנות עניים] אולי משמע שיש להסמיך מה שיותר את נתינת הצדקה לשמונה-עשרה (וראה מכתבי כ"ק אדמו"ר ב'שערי הלכה ומנהג' כרך א' עמ' קב-קג; ושם, שמדברי אדה"ז בשו"ע משמע שהן שתי נתינות: קודם התחלת כל התפלה, וב"ויברך דוד"), עיי"ש*.