בלקו"ש חכ"ו שיחה א' לפ' בשלח, מבאר כ"ק אדמו"ר את הצירוף דשם הוי' המאיר בחודש שבט,שהוא הצירוף היוצא מר"ת של המלים "המר ימירנו והיה הוא".

ומקשה בשיחה, דלכאו' הרי ענין התמורה הוא ענין שלילי, שאסור להמיר – ואיך הצירוף של חודש שבט הוא המלים של "המר ימירנו והיה הוא" באופן חיובי, כאילו יש בזה תוכן חיובי כו'? ומבאר באריכות את המעלה שיש בענין התמורה בעבודה רוחנית כו'. עיי"ש.

ואולי יש להעיר ולציין לדברי השל"ה הק' חלק תושב"כ בדרוש של "צאן יוסף" לפ' וישב [במהדורת עוז והדר – ח"ד עמ' קסז], שמבאר שם "וזהו סוד והיה הוא ותמורתו קודש, כי תמר ורות שהיו לכאו' בתמורה . . הכל היה מהשי"ת . . כדי שתהיה התמורה קודש. – וזהו סוד על הגאולה ועל התמורה, מכח התמורה תהי' גאולה, דהיינו גאולת עולם, שכולם ידעו את ה' אף החיצונים" – ולכאו' יש לקשר דבריו עם הביאור שבשיחה. ודו"ק.