שליח כ"ק אדמו"ר - אשדוד, אה"ק
בהתוועדות ש"פ נצבים, כ"ז אלול תשי"ד ('תורת מנחם – התוועדויות תשי"ד' כרך יב עמ' 219):
"כשם שבצד הטוב מצינו בגמרא (מנחות בסופה) שכל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה, כן הוא גם בצד הלא טוב, שעל-ידי שעוסק וקורא ב"תוכחה" בתור לימוד התורה שזוהי חכמתו ורצונו יתברך, אזי "יוצא ידי חובתו". . ודי בזה להכנה לכתיבה וחתימה טובה כו'".
ולהעיר שרעיון זה מצינו בכמה מקומות: א) החתם סופר (תורת משה ר"פ בחוקותי) לענין "גמילות חסדים": לימוד הלכות צדקה וגמילות חסדים – לעתיד-לבוא – הוא זה שיקיים את העולם במקום נתינת הצדקה בפועל ממש.
ולפי זה מבאר את הפסוק "אם בחוקותי תלכו ואת מצותי תשמרו": "חוקותי" מוסב על קרבנות ש"הם מכלל החוקים" (כדברי הרמב"ם בסוף הלכות מעילה), ו"מצותי" מכוון למצות הצדקה להחסד, שהיא מצוה שכלית, המובנת גם בשכל האנושי. בזמן הגלות מקיימים את הצדקה ("מצותי") במעשה בפועל, וקרבנות ("חוקותי") מסתפקים בלימוד הלכותיהם בלבד, הרי לעת"ל כאשר "בחוקותי תלכו" תקיימו את עבודת הקרבנות בפועל ממש, אזי "ואת מצותי תשמרו" את המצוה של צדקה לא תקיימו בפועל, כי א"צ לה, אלא רק "תשמרו", לשון הרומזת ללימוד ועיון בהלכות.
ב) החיד"א מבאר לגבי הלכות "אבלות" שה"ה חלק מתורת-אמת, ולעתיד לבוא כאשר יקויים היעוד "בלע המוות לנצח" הרי לא יהיה צורך בהם? ומבאר שזה יהיה באופן של לימוד בלבד "דרוש וקבל שכר" ע"ד כל העוסק כו'.
Download PDF