בלקו"ש ח"ג עמ' 992-993 מבאר ענין "ביתו זו אשתו" שבכניסת כה"ג לפני ולפנים, ומבאר שם שהאשה צ"ל במדריגת "ביתו", כפי שמתאימה עם מדריגתו בהיותו לפני ולפנים, ומציין על זה בהערה 26 לחדא"ג מהרש"א שבת קיח, ב.

והעירני ח"א, דיש לעיין מהי כוונת הציון למהרש"א.

ולכאורה י"ל בפשטות, דהנה בגמ' שם אי' "א"ר יוסי מימי לא קריתי לאשתי אשתי . . אלא לאשתי ביתי" ובפרש"י שם כתב בד"ה 'לא קריתי לאשתי אשתי' - "שאף שיחת חולין שלי יש ללמוד הימנה חכמה", ובד"ה 'אשתי ביתי' - "שהיא עיקר של בית". והמהרש"א כתב: "עיין פירש"י והוא דחוק, וכי היה ר"י מתפאר בכך שאף שיח[ו]ת חולין שלו הן דברי חכמה, ויש לפרש דקרא לאשתו ביתו ע"ש שהיא עיקר הבית, וכדי שתהא זריזה בכל צורך מלאכה בבית". והיינו שלפירוש המהרש"א זה שר' יוסי קרא לאשתו "ביתי" אין זו רק קביעת המציאות (כפירוש רש"י) אלא יש בו משמעות של תביעה וזירוז, ומזה מביא ראי' גם לעניננו, דזה שביום כיפור נקראת האשה בית, אין זה רק קביעת המציאות, אלא יש בכך משום תביעה וזירוז שאכן תהא במדריגה המתאימה להיות "ביתו" של כה"ג הנכנס לפני ולפנים*.