'כולל מנחם' שע"י מזכירות כ"ק אדמו"ר
בלקו"ש (חלק יז עמ' 235) מבאר כ"ק אדמו"ר, בנוגע למכשירי מצוה, וז"ל: "בכללות איז דאס דער גדר פון מכשירי מצוה, ובפרט לדעת ר' אליעזר אז זיי זיינען דוחה את השבת (אויב די מצוה איז דוחה שבת) פונקט ווי דער מצוה אליין". עכ"ל לעניננו.
ולכאורה נראה, שמ"ש כ"ק אדמו"ר ש"מכשירי מצוה דוחין את השבת אם המצוה דוחה שבת", נלמד ממילה, דהמצוה שמביאה המשנה (שבת קל, א) גבי מכשירי מצוה שדוחין את השבת היא מילה, ובפשטות, דכמו שמילה עצמה דוחה את השבת הוא הדין דמכשירי' נמי דוחין את השבת.
ואולי י"ל שכ"ק אדמו"ר לומד גדר של מכשירי מצוה ע"ד שהבינו כמה מהראשונים (רשב"א שם קלא, ב, ריטב"א, ועוד). דהנה איתא בגמ' (שם קל, ב), דלר"א מותר להביא האיזמל בשבת ברשות הרבים ולא צריך להביאו דרך חצירות, גגות וקרקיפות (כדי שלא יעבור על מלאכת הוצאה מדאורייתא). והקשו התוס' (ד"ה 'שלא'), דכל מקום שאתה מוצא עשה ולא תעשה אם אתה יכול לקיים את שניהם מוטב, וכאן שאפשר להביא האיזמל דרך גגות, חצירות כו', (שמותר מן התורה) למה התיר ר"א להביאו דרך רשות הרבים? ונשאר התוס' בצ"ע.
הראשונים (רשב"א, ריטב"א ועוד) תירצו את קושיית התוס' וז"ל: "דר' אליעזר (סובר) מכשירי מצוה כמילה עצמה חשיב להו, וכמילה אריכתא דמי, ותחילת מילה כסוף מילה, מה סוף מילה (דהיינו כל מה שנעשה אחרי המילה) לא משנינן וכו'", עכ"ל. כלומר, היות שמכשירי מילה הוי "כמילה אריכתא דמי", לכן, כמו שמילה עצמה דוחה את השבת לגמרי (ולא צריך למול ע"י שינוי וכדו'), הה"נ גבי מכשירי מילה, דדוחה את השבת לגמרי (ולא צריך להביא האיזמל דרך חצירות כדי "לקיים את שניהם"). ולפ"ז אולי י"ל כוונת כ"ק אדמו"ר, היות שמכשירי מצוה (מילה) כמצוה (מילה) אריכתא דמי, לכן אם המצוה עצמה דוחה את השבת, אז - לר"א - מכשירי' נמי דוחין את השבת (שדומין זה לזה).
אמנם מפשטות הגמ' אינו נראה כן, דהנה הגמ' עצמה (שם דף קלא) מביאה כמה דוגמאות של מצוות, שלר"א מכשיריהן דוחין את השבת (לולב, סוכה, מצה ועוד), ורק ציצית ומזוזה אין מכשיריהן דוחין את השבת (דבידו להפקירן עיי"ש). ובמצות אלו אין המצוה עצמה דוחה שבת, וכגון הדוגמא שמביאה הגמ' משופר, וז"ל: "שופר וכל מכשיריו דוחין את השבת דברי ר"א, מנא לי' לר"א הא . . אלא אמר קרא "יום תרועה יהי' לכם", ביום אפילו בשבת, ולמאי, אילימא לתקיעה הא תנא דבי שמואל כל מלאכת עבודה לא תעשו יצתה תקיעת שופר ורדיית הפת שהיא חכמה ולא מלאכה, אלא למכשירין" ע"כ. הרי נראה מהגמ' להדיא, שאין בתקיעת שופר חילול שבת (היות שזה חכמה ולא מלאכה), וכן אין בישיבה בסוכה ואכילת מצה חילול שבת. וא"כ צלה"ב מהי כוונתו של כ"ק אדמו"ר, שמכשירי מצוה דוחין את השבת רק אם המצוה דוחה את השבת, דמפשטות הגמ' נראה שאינו כן?
וכן לכאורה מהמשך השיחה נראה לומר דכ"ק אדמו"ר לא למד כהראשונים הנ"ל, דבהמשך השיחה כותב כ"ק אדמו"ר: "אין כל הנ"ל אבער, אויך בא מכשירי מצוה וכו', איז דאס וואס מ'דארף אנקומען צו דער פעולה פון הכשר מצוה . . איז דאס דערפאר וואס במציאות איז די מצוה געטאן געווען ע"י הקדמה פון דער פעולה . . אין זיי איז אבער ניטא קיין חלק ופרט פון די מצוה והציווי". ומדבריו משמע, שאין ההכשר נחשב חלק מן המצוה (כמילה אריכתא וכדו'), אלא היא פעולה נפרדת מן המצוה, שמקבל חשיבות המצוה.
וא"כ עדיין צלה"ב מהי כוונתו של כ"ק אדמו"ר שמכשירי מצוה דוחין את השבת אם המצוה דוחה שבת?
ואבקש מקוראי הגליון להעיר בזה*.
*) ראה לקו"ש ח"כ עמ' 138. ולכאו' קושיא הנ"ל אינה על השיחה כ"א על הראשונים הנ"ל. ונראה שישנם כמה סוגים לר"א במכשירי מצוה, וגדר הדחי' במילה הוא מצד דכמילה אריכתא דמי. המערכת.
Download PDF