בגליון תתכה (עמ' 19) העיר הרחמ"ל שי' בענין הנהגת האריז"ל בעת שקנה אתרוג, ש"לפעמים, הי' מניח לפניהם את הכיס עם המעות, והי' אומר שיקחו (המוכרים) מה שירצו", דלכאורה צריך ביאור, איך זה מתאים על פי המבואר בלקו"ש ח"ה (ע' 80-81), שכל טעם הנהגת האריז"ל היתה, כדי שזה יהי' מלובש בטבע, ולכאורה על פי דרכי הטבע, צריך להתמקח עם המוכר, ולא לתת לו כמה שירצה, וכשאומר להם שיקחו כמה שירצו, הרי הוא פוטר עצמו מהנהגה ע"פ הטבע עם עניני העולם, ומוסיף "ובפרט שלגבי כסף - באם אינו עבור האתרוג, הרי הועידה אותו ההשגחה העליונה עבור ענין אחר".

ולענ"ד דברים אלה אין להם שחר, שהרי פשוט שכל אחד מותר לו לתת כספו לכל מי שמבקש, ואין שום מושג של "הועידה אותו ההשגחה העליונה וכו'", וכיון שמוכרי האתרוג רוצים הרבה עבורו, הרי זכותו של הקונה לתת להם כמה שרוצה (והרי זה בגדר כל הפושט יד נותנים לו), וכן אין זה נגד הטבע, כפי שרואים במוחש, שלפעמים אדם מביע את רצונו החזק באיזה דבר שרוצה לקנותו, עד שמוכן לשלם עבורו מעבר לערכו האמיתי.

ובהמשך הענין מביא שאלה "למעשה" במנהל מוסדות שימאן להעסיק מנהל חשבונות וכיו"ב - וגם כאן כמדומני אין להשוות כלל להנהגת האריז"ל, שהרי האריז"ל נתן מהממון שלו, ואילו מנהל מוסד עוסק ב"כספי ציבור", וכמובן שבכספי ציבור אין רשות למנהל לעשות בכספים כפי רצונו, משא"כ בממון פרטי כמו אצל האריז"ל. וק"ל.