בגליון האחרון [תתלא] מקשה הת' שנ"ז סאמאמא מהמבואר בלקו"ש חל"ה עמ' 125 ואילך, שהענין דעבודה שבלב שבתפלה הוא בדוגמת קדשים, שאם לא הספיקו לגמור את אכילתם ביום, ממשיכים לאוכלם בלילה כי הלילה הוא המשך ליום. דעד"ז הוא בענין כוונת הלב, שמתחילה בזמן שישנה התעוררות - תפילת שחרית, ונגמרת בזמן שישנו חושך - שפגה ההתעררות הרוחנית

והקשה מהמבואר בתו"א דף מה, ג, שמבואר שם שבכדי שהאדם יגיע לביטול במציאות ממש בשעת תפילת שמו"ע, צריך להקדים ההתבוננות שבפסוד"ז וברכות ק"ש וכו'. ואף שבתפילת מנחה מתפללים שמו"ע, בלא הקדמה - התבוננות הנ"ל, מ"מ פעולת ההתבוננות דתפילת השחר פועלת גם בתפילת מנחה, מפני שהיא סמוכה לה. משא"כ בתפילת מעריב, שזמנה מרוחק מתפילת שחרית, צריך האדם להקדים ק"ש וברכותיה - "מעריב ערבים" ו"אהבת עולם".

ומקשה הת' הנ"ל, שלכאורה לפי המבואר בלקו"ש הנ"ל, תמוה מדוע צריכים בתפילת ערבית הכנה לק"ש וברכותיה, דהרי מבואר שם דהענין של עבודה שבלב מתחיל בתחילת היום - בתפילת שחרית, ונמשך במשך כל היום עד לתפילת ערבית, וא"כ גם בערבית לא צריך את ההכנה דק"ש, כמו שלא צריך אותה בתפילת מנחה, כי הכל הוא המשך אחד. ונשאר שם בצ"ע.

ונראה לפענ"ד, דבפשטות אפ"ל הביאור על כך:

א. שאע"פ שכוונת הלב מתחילה ביום ונמשכת גם בלילה כקדשים, מ"מ אי"ז פוטר את האדם מהכנה וההתבוננות קודם לתפילת ערבית, שהרי עבר הרבה זמן מתפילת שחרית, ולא מועלת לו כ"כ ההתבוננות שבתחילת היום. ולכך נצרך שוב בתפילת ערבית לחזור ולקרות ברכות ק"ש. כדמובא ע"ז בירושלמי (ברכות פ"ה ה"א) עה"פ "שבע ביום הללתיך", שההילול האמיתי להקב"ה - הוא דווקא כשקורא שבע הברכות שישנם בק"ש, בשחרית ובערבית.

ב. כנראה נשמט מהת' הנ"ל המבואר בלקו"ש חכ"ה עמ' 156, שבכוונת הלב שישנה בתפילת ערבית ישנם ב' ענינים: (א) אתדל"ע שבא לאחרי אתדל"ת, שהיא באופן של שכר ומתנה. שהרי לאחרי שאדם עשה את חובתו בתפילת שחרית ומנחה, מגיע לו שכר על כך - מלאכים של כבוד, וע"ד תפילתו של יעקב שלאחר שחזר מבית לבן ובירר שם ניצוצות של קדושה, הגיעו מלאכי כבוד ללוותו. (ב) אתדל"ע שבא כהכנה לאתדל"ת - ליום שלאחריו. שהתעוררות זו צריכה שמירה שתפעל באדם שיעשה את עבודתו כראוי, בדוגמת מלאכי שמירה שיצאו ללוות את יעקב בדרכו לבירור לבן, עיי"ש בארוכה.

ולהעיר, שכן מובא בהלכה ב'אוצר המפרשים' שו"ע או"ח סימן תרל"ו ס"א בשם ה'אשל אברהם', שהטעם שצריך לומר "והוא רחום" לפני תפילת ערבית, הוא משום שמירה מג' כתות של מלאכי חבלה הנרמזין ב"ישחית", ב"אף" וב"חמה".

שמזה מובן, שעם היות שתפילת ערבית היא המשך לכוונת הלב שמתחילה בתפילת שחרית (קדשים), מ"מ בכדי שהתפילה תהיה כדבעי, צריכה היא הכנה דברכות ק"ש, הן מצד הכנה שתהיה כדבעי, והן מצד שמירה שנפעלת באדם ע"י שקורא אותה כדבעי*.

*) וראה לקו"ש חט"ו עמ' 188, ובסוף ההקדמה בס' 'אגלי טל'. המערכת.