בלקו"ש חי"א (ע' 82): "בג' כוחות הנפש מחשבה דיבור ומעשה שונה כח המעשה מב' הכוחות מחשבה ודיבור: ענינו של כח המעשה הוא פעולה בדבר שחוץ ממנו . . משא"כ מחשבה ודבור ענינם בהאדם עצמו . . אמנם בפרטיות - חילוק גדול בין מחשבה ודיבור (בשייכותה למעשה): אותיות המחשבה הן רוחניות ודקות ואין להן שייכות למעשה, ולכן ענינה של מחשבה הוא רק בהאדם עצמו ואין באפשרותה לפעול בהזולת; משא"כ אותיות הדיבור...".

ויל"ע ממה שכתוב באגרות ח"א ע' קלט: "והנה פעולת האדם על העולם אשר מסביב לו היא ע"י מעשה דבור או מחשבה - ומצינו בהלכה כמה ענינים שבהם מחשבה עושה פעולה גם בדבר שמחוץ לאדם החושב", ולכאו' איך מתאים השיחה להמכתב?

ואולי י"ל ע"פ הערה 18 שבהשיחה: בפנים השיחה מביא הרבי "וכמחז"ל בלאו דמחמר - וע"י דיבורו של מלך מתנהגים כל עניני המדינה" להסביר איך שדבור שונה ממחשבה מזה "שביכולת הדיבור להכריח הפעולה", וע"ז מסביר הרבי בהערה זה, שאין ראי' מענין דתמורה (שהדיבור פועל, אבל בתמורה "דבדיבורו עשה מעשה", ה"ז רק "שעושה מחולין לקדשים" ומזה יכולין להסביר גם בנוגע למחשבה שיש חילוק בין חולין לקדשים לסתם מחשבה.

אבל זה דוחק, משום שהרבי מביא דוגמאות בהמכתב לענין פעולת המחשבה הן מענינים דהקדש (נדרים קדשים והפרשת תרומה) והן ענינים סתם (להחשיב אוכלין למאכל אדם).

וי"ל שיש חילוק בין פעולה רוחנית (אפי' כשהוא בענין גשמי ע"ד עשיית חולין הקדש) ופעולה גשמית ממש. וי"ל שזה גם הביאור בהערה שבהשיחה ויל"ע.