בלקוטי שיחות חלק לב (ע' 145-6): "והנה ביאור הנ"ל בדברי אדה"ז, שכוונתו (בריש הל' סוכה) להגדיר מהותה של סוכה (ולא לבאר טעמי המצוה או כוונתה) מוכח ג"כ מהמשך לשונו בסעיף זה. שלאחרי שהביא דברי הטור והשו"ע "בסוכות תשבו . . בסוכות הושבתי . . הם היו ענני כבודו שהקיפם בהם לצל . . ודוגמא לזה צונו לעשות סוכות העשויות לצל כו'", ממשיך (בדברי המג"א, מהב"ח) "וכן צריך כל אדם לכוין בישיבתו בסוכה שיושב בה כדי לקיים מצות הקב"ה שצונו לישב בסוכה זכר ליציאת מצרים".

"דצע"ק לשונו "וכן צריך כל אדם לכוין כו'", דלכאורה הול"ל "וצריך כל אדם לכוין כו'" (שהרי לא הזכיר לפנ"ז איזו כוונה שצריך האדם לכוין).

"ע"פ דברי האחרונים הנ"ל (מ"א) שלדעת המחבר צריכים לכוין שמצוות סוכה היא זכר לנס ד"בסוכות הושבתי את בנ"י", שהקיפם בענני כבוד כו', לכאורה יש לומר שזוהי כוונת אדה"ז, שבתחילה הביא דברי ה(טור ו)שו"ע שהסוכות הם זכר לענני כבוד [ובפרט, אשר (א) אדה"ז מעתיק גם התיבות "למען ידעו דורותיכם" [ראה לעיל ריש סעיף ב והערה 18], (ב) מעתיק המשך לשון הטור "ודוגמא לזה צונו לעשות סוכות . . כדי שנזכור נפלאותיו ונוראותיו", והיינו, שהאדם צריך לכוון זה בעת ישיבתו בסוכה]. ואח"כ מוסיף, "וכן צריך כל אדם לכוין בישיבתו בסוכה [עוד כוונה, דהיינו] שיושב בה כדי לקיים מצות הקב"ה.. זכר ליציאת מצרים".

"אבל דוחק לתרץ כן לשון אדה"ז, שלשונו היא לשון ברורה, ואם כוונתו היתה שהאדם צריך לכוין בעת ישיבתו בסוכה (או בעת עשיית הסוכה) שהיא זכר לענני כבוד, הול"ל כן בפירוש [וע"ד לשון הפמ"ג (בא"א, וכן המשב"ז) "ראוי שיכוין לשתיהם")".

ובהערה 44 שם כתב: ודוחק לומר שכוונת "וכן צריך . . לכוין" היא כמו "ובאופן זה" ("וכך"), והיינו שבתחילה מבאר אדה"ז תוכן מצות סוכה ושרשה, ואח"כ ממשיך "וכן [-בתוכן זה] צריך כל אדם לכוין כו" - שהרי בתחילת דבריו לא הזכיר כלל שסוכה היא זכר ליצי"מ, אלא רק ע"ד הנס דבסוכות הושבתי וראה לעיל סעיף א שהם דברים שונים." עכ"ל.

והנה בסידור 'תהלת ה' (ע' 326) בהלכות סוכה [לפני "סדר הושענות"] ס"א נאמר" "ולכן צריך כל אדם לכוין" וכו', (ולא "וכן") לפי"ז בפשטות י"ל שהכוונה היא, דמפני ש"בסוכות תשבו שבעת ימים למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים הם היו ענני כבודו . . ולכן צריך כל אדם לכוין בישיבתו בסוכה שיושב בה כדי לקיים מצות הקב"ה שצונו לישב בסוכה זכר ליציאת מצרים".

והעירני הת' יעקב זכרי' קלויזנר שי' דבשו"ע רבנו הזקן שהוהדר מחדש בהוצאת "עוז והדר" - ירושלים תשנ"ג אכן כתוב "ולכן" (ולא "וכן") ושבשו"ע רבינו דפוס יוזעפאף תרל"ה ג"כ נאמר "ולכן".

והנה הרב יהושע מונדשיין שי' בדק עבורנו בספרייתו בדפוסים הראשונים של שו"ע רבנו, קאפוסט תקע"ו, תקצ"א; וארשא ת"ר; זיטאמיר תר"ז-ח וכו'; שטעטין תרכ"ב וכו' ובכולם נאמר "ולכן" ות"ח לו.

רק בדפוס ווילנא תרס"ה נאמר "וכן", והדפוסים שלנו הרי הם צילום מהוצאת ווילנא, ולפי"ז לכאו' ה"וכן" הוא טעות הדפוס החל מהוצאת ווילנא הנ"ל, וא"כ צע"ג לכאו' מ"ש בלקו"ש, ומצוה ליישב.